נורית צהובה לסבא

אבא התקשר ב 06:30  "אל תגיעי לבית החולים"- הוא אמר – "סבא נפטר".

כל אותו הבוקר עברו להקות של חסידות ועגורים בדרכם צפונה, כשרשראות שחרוזיהן נפרמו. גם אנחנו הופכים לשרשרת כזאת חשבתי, המשפחה הגדולה שלי הולכת ונפרמת. סבא שלי מת. העצב הפתיע אותי בעומקו, הסתובבתי מוטרדת ופזורת רוח עד הצהריים. בלי לשים לב אפיתי עוגת שמנת חמוצה שיהיה משהו מנחם לאכול כשחוזרים מההלוויה ויצאתי לדרך.

סבא שלי החזק, הגיבור, האמיץ, שסיפור חייו הפתלתל יכל לפרנס בכבוד סרט של טרנטינו, כל כך הרבה דברים לא ידעתי עליך. טיפין טיפין סיפרת בערבי שישי בתום ארוחת השבת, בביקורים המעטים שאחי ואני ציפינו להם בקוצר רוח, סיפורים שאבי מעולם לא שמע, סיפורים שהיו רק קצה הקרחון. סבא שלי שנולד בשם פאבל בעיר הפולנית טומשוב מזובייצקי, שרוב חבריו היו נוצרים והוא הלך אתם לצופים הפולניים ולפעמים לכנסייה, שהתייתם מאמו בגיל 12, שחיפש דרכי מילוט מהגטו כשנתיים אח"כ כדי להביא קצת אוכל למשפחה, שהתחזה לפולני גוי והצליח להבריח את אחותו הגדולה ואחיו הקטן אל כפרים פולניים, שאיבד את אביו, אחותו הקטנה ועשרות דודים ובני דודים בטרבלינקה, שנסע לגרמניה בעיצומה של המלחמה בזהות של פועל פולני ועבד בבית חרושת לסוכר ובמספנה והתגנב לראות סרטים בקולנוע של וייסמארק, ואחר כך גם הביא לשם את אחותו שתעבוד אצל משפחה גרמנית,  שאחרי המלחמה הצטרף לקיבוץ דרור בגרמניה ונשלח לגבול הצ'כי לעזור להבריח פליטים יהודים, שעלה לארץ בספינת המעפילים ווג'ווד שנתפסה וכולם נשלחו לעתלית אך שוחררו איכשהו לקיבוצים בארץ, שהתחתן עם סבתא דבורה שנולדה ברחוב חיפאי תחת אש מאורעות תרפ"ט, ששיחק כדורגל בהפועל חיפה, שנלחם במלחמת השחרור ונפצע בקרב על רמת יוחנן, שהיה חבר בפלוגות הפועל בחיפה, שהקים משפחה ובנה במו ידיו את ביתה הראשון בכפר אתא ואחר כך העביר אותה בין עשרות דירות אחרות בארץ בעקבות עבודה, ועוד הרבה גלגולים וסיפורים, סבא שלי שהיו לו חיים חסרי שקט ורוגע הגיע אל המנוחה הנכונה.

סבא במדי עובדי הכפייה הפולנים

אחר צהריים יפה ורגוע, שדות העמק נפרשים סביב בשלווה גדולה. בשדה החיטה שסמוך לבית הקברות נהגנו לשחק נירית ואני במשחקי שואה ולהתחבא מהנאצים… זה היה בכיתה ה' – שנת השואה הגדולה שלי – לא היה ספר שלא קראתי, ועוד בקושי ידעתי על הסיפורים של סבא. סביב הקבר עמדנו והתקשינו להאמין שלא נראה אותו עוד.

אוכל היה משהו שצריך כדי להתקיים בטח לא כדי להתענג עליו, אוכלים מה שיש. פינוק מכל סוג שהוא היה פסול וסבא אכל כמעט הכל בלי להתלונן אבל, אוי ויי זמיר, רק שלא יהיה שם קינמון או כוסברה!

כששאלתי את סבתא היום מה הוא הכי אהב לאכול תשובתה הפתיעה אותי. מסתבר שספגטי ברוטב שמנת ופטריות… אבל הזכרונות שלי קשורים יותר לכוסות סודה, חמיצה קרה בקיץ או קומפוט של סבתא, קופיטקעלך (הגירסה המשפחתית לניוקי) ודג מלוח. אז זה בשבילך סבא לפרידה, באהבה גדולה.

לחמניות חלב – 12 לחמניות

המתכון למיטב זכרוני הגיע למחברת שלי מספר של אבנר לסקין

• 1 כף שמרים יבשים
• 2 כפות סוכר
• 11/4 כוסות חלב פושר
• 50 גרם חמאה בטמפ' חדר
• 31/2 כוסות קמח לבן
• 2 כפיות מלח
• ביצה טרופה+כף חלב להברשה

מכניסים את החלב, הסוכר, השמרים, החמאה והקמח לקערת מיקסר ולשים עם וו לישה במהירות נמוכה כ-3 דקות, או כמוני לשים בידיים. מוסיפים את המלח תוך כדי לישה וממשיכים עד לבצק אחיד, עדין ורך כ-5 דקות נוספות. עוטפים את הקערה בניילון נצמד ומתפיחים להכפלת הנפח – כשעה.

מעבירים את הבצק למשטח עבודה מקומח ומחלקים אותו ל-12 חתיכות של 75 גרם. מכדררים כל חתיכת בצק ויוצרים צורה אליפטית, מניחים להתפחה כחצי שעה-שעה במקום מוגן כמו תנור סגור (וכבוי!).  כשהלחמניות תפוחות מוציאים מהתנור ומחממים אותו ל-180 מעלות, בינתיים מברישים אותן בביצה טרופה עם חלב וכשהתנור מוכן אופים כרבע שעה עד לצבע זהוב-חום.

כריך דג מלוח

• לחמניות
• שמנת חמוצה
• בצל
• בצל ירוק
• דג מלוח (שם גנרי ל: מטיאס, לקרדה, הרינג ואף מקרוסקה וכו' וכד')
• פרוסות של צנונית
• שמן זית לזירזוף מעל

 

לחמניות דג מלוח על צלחת נורית צהובה – פורצלן אנגלי מצוייר ביד, מתנת חתונה שקיבלו סבא וסבתא

[ לא מצאתי אף וריאציה לשיר הנפלא הזה בלי הפתיחה המעצבנת של דורי… הימים ההם של עוד להיט …]

ארבע פעמים חלפתי השבוע על יד הר האושר. בפעם הבאה, הבטחתי לעצמי, אעלה עליו.

"העצב אין לו סוף, לאושר יש ויש" תרגם אהוד מנור, אולי מהפיסגה דברים נראים אחרת