פלצעל'ה

לסבא רבא שלי היתה מאפייה בחיפה. כשקראתי בצילה של יהודית קציר, על הטיולים של יהודית – סבתה של המחברת – וחבריה ברחובות חיפה של שנות העשרים במאה הקודמת, שמתי לב שהם עצרו באחת המאפיות וקנו לחמניות או דבר מאפה אחר, השתעשעתי במחשבה שזו היתה המאפייה של סבא רבא אריה.

החדר של סבתא היה גם החדר שבו אוחסנו שקי הקמח לכן היא זכתה לחתול שגר איתה בחדר. הנקודה הזו בסיפור הפתיעה אותי כי לסבא וסבתא היו תמיד כלבים/ות: פייטר, לייקה1, לייקה 2, לייקה 3, חץ 1, חץ 2 ומדי פעם גם כלבים משוטטים שנאספו אליהם כתחנת ביניים. עלי ועל אוסף החתולים שלי הסתכלו בתמיהה מחוייכת, ופתאום לגלות שגם לסבתא היתה היסטוריה חתולית פעם! (אולי אף יותר מחתול אחד? אולי היא אמרה חתול כשם גנרי אבל בעצם חיה איתם שושלת של שומרי קמח?).

היא היתה מתעוררת לפעמים לפנות בוקר לקול נהמת הלהביור שהדליק את תנור המזוט הגדול שעמד בחדר המאפייה הסמוך. אבא שלי זוכר רק את הסופגניות בחנוכה ואת הצנימים שעזר לסבא שלו לארוז. כשסבא וסבתא שלי התחתנו ניסה סבא רבא אריה לשכנע את חתנו הצעיר ללמוד את המקצוע אבל את סבא שרגא האפייה לא עניינה כלל, וכך גם את שני אחיה של סבתא, והמאפייה נידונה להימכר כשסבא אריה הזדקן והתעייף.

בימי שישי סבא אריה היה מפנק את בני המשפחה ומכין להם מאפה אישי שאהבו: חלת צימוקים, לחמניה או שנק קינמון ולסבא שרגא – פלצעל'ה.

כאן תופחים בשקט

בכל נסיעה שלנו מ או אל אופקים אבא היה מוכרח לעצור במפגש יד מרדכי ולאכול פלצעל'ה שהכינה מי מחברות הקיבוץ שהפליאה גם להכין שטרודל תפוחים. ההתמכרות שלנו, הילדים, היתה מהירה. בדרך ניסינו לחשב מה יקרה אם לא יהיו לנו חמישה פלצעל'ה? מי יוותר? מי יאכל רק שטרודל? אבל אם גם אין שטרודל מה יהיה? זה כבר היה מלחיץ מדי……

לא היה בשום מקום אחר פלצעל'ה, כאלו או אחרים. שטרודל עוד אפשר היה למצוא פה ושם אבל פלצעל'ה? אין! זה היה מאכל משפחתי כמוס שבדרך נס התגלו עקבותיו ביד מרדכי. (ואולי מקורות יודעי דבר יוכלו היום לספר לי משהו על האופות המהוללות? כן, רווצ'וק, אליך אני פונה 🙂 )

ואז הגיעה השנה שמפגש יד מרדכי השתנה, גדל והשתכלל. כבר לא הכינו שם פלצעל'ה רכים ושמנמנים שהיו מכתימים את הנייר הלבן שאחז אותם, השטרודלים התרוקנו מתפוחים וכל מיני מכונות החלו להכין קפה ושוקו דלוח בלחיצת כפתור ואז גם הגיעו השנים שהפסקנו לנסוע לאופקים.

עגורים כגרגירי פרג לרוב

חודש מרץ מביא איתו את האביב, את חג פורים שנהיה גם חג הפרג ואת העגורים הנודדים חזרה לאירופה ונושאים איתם זכרונות משנה שעברה, מהיום שסבא נפטר.

מפטרלים מעל פטרול של האו"ם

ככה נראית הגינה שלנו החודש

זוהר בדשא

וככה החורשה שליד

אז כל הדרכים הובילו אליו- אל הפלצעל'ה.

אתם בטח כבר כוססים ציפורניים במתח… מה זה לעזאזל הפלצעל'ה הזה???  ובכן: רוב האנשים שמכירים אותו קוראים לו פלצעלך, אצלנו משום מה הוא מתכנה פלצעל'ה. בגולת ניו יורק היה עליו עליהום לפני כמה שנים, שם הוא מכונה ביאליסטוק קוכן או בקיצור ביאלי. ההתרגשות סביבו היתה קשורה לעובדה שהוא התגלה לאחר שכמעט נעלם מהעולם יחד עם מרבית האופים והאופות שלו – יהודי פולין. מדובר במאפה קטן ושטוח שבמרכזו תלולית של בצל ופרג. נשמע פשוט ובסיסי נכון? אבל נראה אתכם עומדים בפני אחד כזה המכשף אתכם בניחוחות. אין לכם סיכוי!

הכנתי פלצעל'ה כמה פעמים גם בעבר אבל אף אחד מהם לא דומה למיתולוגי שלי מיד מרדכי. הפעם הזו הכנתי אותם משני בצקים: האחד בצק של חלה – מחווה משוערת לפלצעל'ה שסבא רבא אריה היה מכין לסבא שרגא והשני מבצק רך יותר של לחמניות חלב צרפתיות – פאן דה מי – שחשבתי שיהיה קרוב יותר לזה מיד מרדכי. בנוסף השתמשתי בבצל בשני אופנים, חי מול מטוגן מעט, ובשני המקרים התוצאה היתה מצויינת אבל נראה לי שבגירסה המקורית השתמשו בבצל חי.

פלצעל'ה  – 9 מאפים

לבצק מספר אחד:

• 150 מ"ל חלב פושר
• 200 מ"ל מים
• 11/2 כפיות (7 גרם) שמרים יבשים
• 1 כף סוכר
• 500 גרם קמח לבן
• 2 כפיות (10 גרם) מלח שטוחות
• 30 גרם חמאה רכה

לבצק מספר שניים:

• 200 מ"ל מים
• 11/2 כפיות (7  גרם) שמרים יבשים
• 500 גרם קמח לבן
• 2 ביצים
• 2 כפיות מלח
• 1 כף סוכר
• 50 גרם שמן צמחי

לבצל:

• 3 בצלים בינוניים קלופים וקצוצים לקוביות גדולות
• 21/2 כפות שמן צמחי
• 1 כף גרגרי פרג שלמים (לא טחון) לפיזור מעל או לעירבוב עם הבצל – לפי העדפתכם.
• מלח גס לפיזור מעל
• ביצה טרופה למריחת הבצק

הכנה:

1. מערבבים את כל חומרי הבצק יחד בקערה גדולה ולשים היטב כשבע-עשר דקות. כשנוצר בצק אחיד, רך וחלק עוטפים את הקערה בניילון נצמד ומתפיחים כשעה וחצי-שעתיים עד להכפלת הנפח.
2. מוציאים את הבצק למשטח מקומח מעט ומחלקים אותו לחתיכות של 100 גרם.
3. מכדררים כל חתיכה לכדור ומניחים אותם בצד, מכוסים בשקית או מגבת, למשך רבע שעה.
4. בזמן הזה קוצצים את הבצל. אם החלטתם לטגן אותו מעט כדאי לעשות זאת קודם על מנת שיספיק להצטנן לפני שמניחים אותו על הבצק.
5. פותחים את כדורי הבצק בעזרת הידיים או עם מערוך לעיגולים בקוטר של 10-12 ס"מ = זאת אומרת משטחים למעין פיתה קטנה.
6. מורחים את שולי הבצק בלבד בביצה טרופה.
7. עורמים באמצע ה"פיתה" חופן של בצל קצוץ ומועכים קצת לתוך הבצק.
8. מפזרים מעל גרגירי פרג (אם לא עירבבתם קודם עם הבצל) ומלח גס.
9. מתפיחים כחצי שעה ובזמן הזה מחממים את התנור לחום של 190 מעלות.
10. אופים כ-12-15 דקות עד שהמאפה זהוב וקצות הבצל משחימים מעט. והריח, הו הריח, ישגע אתכם.

זה עם בצל מטוגן מעט