אסיף שני

אני מניחה שתקראו פה עוד מילה או שתיים על הסתיו. זו לא אני, זה הוא.

זה הוא "עם הענן ועם הרוח המייבב".  זה האור המיוחד שמאבד את הסינוור מיום ליום ומאפשר לרוך להיכנס וכשמסתכלים רחוק גם רואים משהו. האופק מצטלל, הלילה קר וגם תכונת החגים וההתכוונות הנפשית שבהם. נפלא וצובט בלב.

אז מה היה לנו בזמן האחרון?

הוצאנו כבר פיג'מות ארוכות מהארון, את שמיכות הפוך בכלל לא הכנסנו…

החצבים מזדקרים בעשרות על ההר, תמירים וגאים. פורחים לאיטם, חושפים יופיים במתינות ומכשפים דבורים ונשים. לפחות אישה אחת…

איי לאב חצב
ואני בכלל דו מיני…

הכנתי את לחם הסתיו המסורתי שלי וסנדוויצ'ים מפרוסות בשרניות שלו ליוו את הבנות ביומיים הראשונים בבית הספר.

שומר הבר פורח עכשיו בכל השדות וקרא לי להשתמש בו

לטיול הבא שלי סביב ההר לקחתי מספריים וגזרתי כמה גבעולים. בבית ריפדתי תבנית בענפים, פרחים וזרעים ועליהם ערמתי תפוחי אדמה, גזרים ובצל ושלחתי לתנור עם פרוסות לימון, שמן זית ומלח. בתבנית אחרת הנחתי גם כמה פולקעס על גבעולי שומר. שתי התבניות העניקו ארוחה ביתית סתווית נהדרת.

       

זה  הלך נהדר עם תה לימון קר. מבחינתי אלו ימים אחרונים לפני שאני עוברת לתה חם… גורו לכם צמחי הגינה.

וראש השנה הגיע. כמובן שהיתה חלה מתוקה לפי מתכון נהדר של שירלי נמש שמצאתי באינטרנט. אפילו נחה עלי רוח הנדיבות ושמחת החג ואפיתי עוד 4 יפיפיות כאלו וחילקנו לשכנים.

לארוחת החג התבקשנו להביא קינוח פרווה. ניסיתי לצאת מהקופסה ולהכין משהו חדשני שמבוסס על הרוזטה הטעימה שהכנתי לא מזמן ועל קרם קוקוס. יצא יפה אבל לא כל כך טעים… בקיצור נגנז. (אם הייתי יצורה יותר מתוכננת הייתי מפתחת את זה איכשהו והייתם זוכים למתכון אבל… הזמן היה קצר והמלאכה מרובה. אחזור לזה מתישהו. בשנה הבאה…?)

בארוחה קינחנו בבראוניז עשירות על בסיס מרגרינה ובפאי תפוחים של אורנה ואלה על בסיס שמן קוקוס… זה עבר בשלום. אליהם הצטרפו עוגת דבש ושפע קונפיטורות שהכינה האחות של המארחת וכולם היו שמחים וממותקים.

ימי החג עברו שלווים וטובים, אפילו העננים התחילו לחזור. לציפורים עדיין חם.

עננים מעל השכנים בלבנון

אחר צהריים קסום אחד יצאנו לאסוף תאנים וסברסים מבוסתן נטוש מעל הבניאס, רק שלושתינו כי המתבגרת לא רצתה לבוא…זה מתחיל…

ליד הנחל מצאנו זולה מעוררת קנאה של כמה משפחות צעירות. על תנור הבוץ כבר רתחו מים לקפה של אחר הצהריים ובמים הקרים  עמד סיר ברזל עם סברסים שרק נקטפו והושארו להצטנן. זה לא היה שלי ובכל זאת הייתי מאושרת לראות בכמה מעט אפשר להסתפק כשאתה במקום חי.

מה צריך יותר מזה? אפילו חבל טרזן היה שם ואילאיל ניצלה אותו כדי לעבור מעל היובלון הרדוד וגם כדי "ליפול" ממנו פתאום. דגיגונת שכמותה.

    

שמש שקיעה  צבעה הכל בזהב אדום, היפנטה את אילאיל  וגם את הגיטרה של החבורה שהתמקמה ללילה בבית הנטוש

מצאנו מעט מדי תאנים אבל הסברסים הכתומים והמתוקים פיצו על כך. בבית הכין מהם נועם גלידה, טעימה ומאתגרת לשונית

מעניין שכבר עברה כמעט שנה מאז האסיף הקודם. חשבתי שיהיו יותר אסיפים אבל כנראה שלא קורים לי מספיק דברים קטנים ומהירים שאפשר לקבץ יחד. זאת אומרת , לא קורים לי מספיק דברים קטנים ומהירים!!! לא אולי…  קדימה יקום, אתה יודע שאני אוהבת מיני התרחשויות טובות, יאללה שלח קצת הפתעות. ואם לא שמת לב אני חוזרת על עניין הטובות!  זה ממש חשוב, כי כמו שאומרת רחל, חמותי: "צריך להזמין לשמחות כי דברים רעים באים בלי הזמנה".

שנה טובה חתימה טובה