לחם סתיו וחצב

בבוקר של הראשון לספטמבר היו מעירים אותנו בארבע לפנות בוקר. התארגנות מהירה ויוצאים טרוטי עיניים אל עבר הר צרור לטקס הזריחה המסורתי של תחילת שנת הלימודים. אני זוכרת את החושך והרגליים הבועטות מדי פעם באבנים הפזורות בשדה צין בואכה אל ההר, את הגוף העייף המסרב בתחילה להליכה ולטיפוס אל הפיסגה השטוחה המייחדת את ההר וההתקבצות של כל התלמידים, המורים ואף בוגרים טריים וותיקים, כל אחד עטוף באיזה סווטשרט מהוה או שאל, כולם מנסים להתגבר על צינת הבוקר. אני זוכרת את החצבים.

יושבים ומחכים לשמש המלכה שתבהיר לאט לאט את האופק במזרח, תמתח קרניים ותאיר את נוף הקדומים המרהיב של המדבר שלנו. ושקט והתרגשות כבושה.

זה לא טקס זריחה בלי גריג

ואז הרגע הקסום שבו היא מפציעה וסוחטת ממך אנקת התפעלות מהרגע הקדוש והמלא יפעה הזה ואנחנו כולנו כמו איזה שבט שחולק טקס סודי הרחק הרחק מן ההמון הסואן. כמה היינו? אולי מאתיים אולי שלוש מאות איש, אני לא באמת יודעת, אבל ברגע שהשמש עלתה והניסה את הקור והרצינות של הלילה הטקס התחיל.  היודבתניקים החדשים ערכו אותו ובדרך כלל עלו ריקודים פגאנים מופרכים לצד הקראת טקסטים פיוטיים. צחוק ומהומה עליזה התגלגלו בפסגה. בסוף הטקס יצאה כל שכבה לטיול פתיחת השנה, כל אחת למסלול אחר. איזו דרך מלבבת להתחיל שנת לימודים, לא?  ככה זה בבית הספר לחינוך סביבתי שבמדרשת שדה בוקר עד היום,  וככה התחלנו כל שנה מארבע השנים שם אז.

 

גם פה כבר פורחים החצבים והלימודים כבר התחילו עם ההתארגנות הכאוטית של הבוקר והסנדביצ'ים כמובן. אחד מהשיאים הקטנים של ההורות בעיני הוא לאפות את הלחם שלוקחות הבנות לבית הספר, עוד לא ברור לי למה, כי הן לוקחות גם ארוחת צהריים שאנחנו מכינים בבית, אבל לחם נראה לי הכי הכי. הבצק מרגיש לי כמו המשך של הגוף. כנראה שזה המשהו הבסיסי, הקדום שעליו ניזונה האנושות, האפשרות לקחת את החומרים הפשוטים ביותר וליצור כמעשה קסמים חומר-על שהוא תשתית לקיום מימי בראשית.

הפעם נוצר לי לחם סתיו עם רמז לקטיף התפוחים הגלילי וקצת קמח תירס בשביל השדות הגבוהים בעמק שתיכף נקצרים

 

למי שמחפש יותר הסברים על בצק ואפיית לחם כדאי שיציץ כאן, הם מתומצתים בהכנת הלחמניות.

לחם סתיו   כיכר אחת גדולה

• לסטרטר:

1. 20 גרם שמרים טריים
2. 200 גרם קמח לחם
3. 300 מ"ל מים

בלילה, לפני שנרדמים, בוחשים הכל בקערה עד שנהיה אחיד. מניילנים ולמקרר.

• ביום שאחרי, לבצק:

1. כל כמות הסטרטר
2. 100 גרם קמח תירס דק
3. 200 מ"ל מים רותחים
4. 113 גרם = קופסה קטנה של רסק תפוחים אורגני
5. 550 גרם קמח לחם
6. 15 גרם מלח גס

מניחים את קמח התירס בקערה ויוצקים עליו את המים הרותחים. משהים לעשר דקות.  בקערה גדולה אחרת מערבבים את הסטרטר, הקמח, עיסת התירס והתפוחים. לשים כחמש דקות מניילנים את הקערה ומניחים לרבע שעה. משעבר הזמן מוסיפים את המלח ולשים הכל יחד עוד שבע-עשר דקות. הבצק יהיה רך ודביק. מניילנים ומניחים להתפחה של כשעה או עד להכפלת הנפח.

מחממים תנור ל- 250 מעלות, בתחתית כדאי להניח קערית מים רותחים. מפזרים קצת קמח תירס על נייר אפייה ושופכים עליו את הבצק, אפשר להעזר בקלף או מרית כדי להוריד את כל הבצק מהקערה. מפזרים על הבצק קמח לחם די בנדיבות ומנסים לארגן אותו בצורה כלשהי. הבצק יצא נורא דביק ולא ממושמע אבל החלטתי לזרום איתו ולא להוסיף קמח. היה קשה עד בלתי אפשרי לכדרר אותו אז השארתי אותו פשוט מונח על התבנית ולא הפריע לי שהוא לא הכי יפה ומוגדר. הפעם.  (תזכרו שזה לילדים שרק סיימו חופש גדול ומספיק יש להם את מערכת החינוך על הראש… סדר ומשמעת בפעם הבאה.)

אופים עד שזהוב שחום, כחצי שעה-ארבעים דקות.

* בפעם נוספת שאפיתי אותו לא היה לי רסק תפוחים אז גיררתי תפוח אחד גדול, קלוף, לתוך הבצק (יצא בדיוק אותו של משקל הרסק)  והוא יצא פחות דביק. ממנו כידררתי ללא בעיות מיוחדות כיכר והתפחתי אותה בתוך סלסלה מרופדת במגבת. לאחר שתפחה יפה הפכתי אותה בעדינות על התבנית והופה לתנור. גם הפעם יצא לחם נפלא שמשווע במיידי למריחת חמאה הגונה וכמה גרגרי מלח גס (או אולי זו אני ששיוועתי…בכל אופן שנינו נהנינו) .

לסתוויים שבינינו, אפשר אפילו לגרר שני תפוחים כדי להעמיק את הטעם.

אפשר ללמוד הרבה דברים בחיים אבל אחד השיעורים החשובים מבחינתי הוא שלאהבה צורות רבות. אפילו של סנדביץ'.