שם, שם ראיתי

חזרנו צפונה. בבית, שהוא עכשיו ביתנו, נותרו עדויות לביקורים לא מנומסים של חתולי רחוב קשוחים. איזה ומלך שלנו היו ה-מ-ו-מ-י-ם. ומפוחדים. נסענו לארבעה לילות, השארנו חלון אחד פתוח שיוכלו לצאת ולהכנס כרצונם, הסבא גוייס להוסיף אוכל ומים כל יומיים. אבל כמו שפירצה קוראת לגנב כך גם חלון חתולים פתוח קורא לחתולים, מה יש לומר. מזל שהגנב לא שמע. הבונוס הופיע בלילה כשישבנו לראות כוכב נולד ( מה חשבתם? רק דוסטוייבסקי ומורנטה? )  והיא פתאום קפצה לי לפריים. אילנית קטנה וירוקה קפצה לי בבית ממרצפת למרצפת. יו הו. אילנית. מאיפה היא צצה פתאום? כנראה נכנסה מהחלון הפתוח. אני חושבת שזו פעם ראשונה שראיתי אילנית במציאות וזה דבר קטן ומתוק במיוחד. לפני שאחד החתולים ינשנש אותה קפצתי אליה, תפסתי  אותה בתוך מפית והוצאתי אותה לגינה, היא ישבה בשקט ואז ניסתה ניתור אחד. בתוך אגרוף היד הסגור זה הרגיש כמו דפיקת לב.

אני תמיד מעדיפה לקרקר שיר של נורית הירש

אילנית פעמה לי בתוך היד וזה ריגש אותי מאוד. הצטערתי על המפית המבודדת בינינו, רציתי להרגיש את העור הרך והירוק שלה בכף ידי.

לפעמים הדרך ארוכה ואינסופית וצריך לעבוד ממש קשה כדי לראות אור או קצה. ואני שם, על הדרך הזאת, מנסה שלא לראותה בכלל אבל זה מצב שמצריך ממני התבוננות. אני חייבת להסתכל, לראות לאן ללכת. לפעמים אני משתפת אתכם קצת בחוויות, מצלמת כמה תמונות, כותבת על זה בדרכי עם המון שמות תואר מקסימים, נהדרים, נפלאים וכד׳ והכל הפי הפי ונוף מהחלון ועוגה בצלחת.

אבל העצב אין לו סוף, כמו הדרך, וגם אני מחפשת את הסימן שיקל לי על המסע ויאשר לי אותו.

לאברהם היתה הקשת בענן, אני בחרתי אילנית ירוקה פועמת.

ונשמע את המתבקש מאליו, מה רע בקצת נוסטלגיה?

 

 

אבל זה לא הכל

כדי שישאר לנו טעם מתוק בפה הכנתי היום את העוגה של שרון, ששמתי עליה עין כשפורסמה בבלוג היפה שלה, היא קלה ופשוטה ומנצלת את כל הפירות שיש בהישג יד. הכנתי אותה בתבנית חרס בגודל של פיירקס סטנדרטי מלבני והיא יצאה קצת יבשה בגלל הבדלים בין תנורים, עסיסיות הפירות וכד'… אני מניחה. שרון לא ציינה את גודל התבנית אבל כנראה שכדאי להשתמש בתבנית גדולה יותר ואז העוגה תהיה יותר שטוחה אך אפויה כראוי (ובתמונה שלה היא אכן נראית כך). לחלופין אפשר לוותר על עשר דקות האפייה הראשונות של הבסיס ללא הפירות ולהכניס את הבסיס ועליו הפירות לאפייה ביחד מההתחלה. בנוסף ויתרתי על שתי כפות הקמח בתערובת הפירות כי רציתי שהעסיס יספג בעוגה שמתחת.

אז מערבבים בשניות את הבסיס

הפתעה! גיררתי פנימה גם מרציפן. 50 גרם בערך

שמים מעל איזה פרי קיץ שרוצים עם קצת סוכר וברנדי וקינמון

משתתפים: דובדבנים,משמשים, אפרסק ונקטרינה

מפזרים שקדים וסוכר, אופים ונהנים

ועוד הכנתי צלחת צהובה שתשמח אותנו ובה קארי חצילים וטופו

  

חצילים מטוגנים, טופו, בצל, אבקת קארי, חצי פחית חלב קוקוס,מים, קצת רוטב סויה, מיץ מחצי לימון, כף סוכר דקלים מגורר, עלי קארי, מלח, עלי כוסברה וכמובן צ'ילי

ואחרון אחרון חביב ומגניב, פגשתי את זה אצל גיאחה ולא הפסקתי לזוז…בכיסא.

שבוע צ'ארלסטון לכולם