תרדמת חורף

חורף בהרי הצפון.

אם תעלו אל המושבה תראו בדרככם מכוניות הפוערות עיני פנסי ערפל בוהקות, מטעים ערומים רועדים ברוח הקרה, פה ושם פרחי אגס טועים, תוהים מה יעלה בגורלם.

קר קר קר ומרדים, נפלה עלי וואחד תרדמת. עייפה כל הזמן, באנרגיות של התכנסות וביות ורביצה מול האח.

כל דבר שקשור לגוף נעשה בקמצנות. מתקלחת מהר, טופחת בזריזות קרם גוף קפוא או שמן קוקוס שהפשרתי בין כפות ידי, מתלבשת מהר, מתחבאת בין הבגדים, מסתרבלת. אני מתגעגעת להתמרחות המפנקת של הקיץ, לתנועות הארוכות, האיטיות על הגוף הנהנה מתשומת הלב ומתגמש וקורן בתמורה, לבדים הדקיקים.

הזמן. מה קורה עם הזמן? הקור מכווץ גם אותו ואני בתחושה שאני לא מספיקה לעשות כלום, בטח לא לצלם אוכל. ראשית, הוא לא מכין את עצמו לבד האוכל, די מבאס, ושנית – אם כבר הטרחתי את עצמי בנידון אני לא מצליחה לתפוס את האור, הימים נגמרים כהרף עין ולצלם אוכל בתאורת בית זה לא להיט.

אבל

כל כך יפה מסביב. הכל יפה יותר בחורף? מה אתם אומרים?

הצבעים עוד צבעים של סתיו אבל הטבע כבר מרגיש את כל המים שקיבל והגבעות מתחילות להתכסות בפלומה ירקרקה.

באחת הסערות ירדתי ליומיים על הים, להחליף קצת תפאורה, לנשום קצת יופי, אויר ופרטיות.

ציביה צילמה את הסרט החדש שלה, מאיה הצטרפה אליה ליומיים ואני זכיתי להגיע כמרי פופינס ולטפל בקופיפו, קטני ועצמי.

כל יום ירדתי לחוף, כמה שאיפשרה הרוח – שזרתה בי ובמצלמה גרגירי חול ורסס ים, כמה שאיפשר הים – שעלה והקציף ופלט פלסטיקים בהמונים וצב ים אחד.

ומה אוכלים בתרדמת חורף?

משהו קל, משהו זמין, משהו מחמם… מרק מיסו! מוכר וידוע, אבל אני מוסיפה לו בעיטונת של ג'ינג'ר טרי ואם יש בנמצא כורכום טרי גם הוא נכנס לקערה.

פתרון קסם למנמנמות ומנמנמים (כי גם הם צריכים לאכול מדי פעם…)

מרק מיסו – הצעת מתכון למנה אחת

• 2 כפיות מחית מיסו (בדרך כלל אני משתמשת במיסו בהיר)
• 1 כוס מים
• חופן קטון של אצות ווקאמה, מושרות במים חמים ל-10 דקות ומסוננות
• קוביות של טופו (חפשו את הטופו הרך, Silken Tofu)
• טבעות בצל ירוק
• גפרורים דקיקים של ג'ינג'ר טרי
• מעט גפרורים דקיקים של שורש כורכום

1. בסיר קטן מערבבים את המיסו עם קצת מהמים למשחה נוזלית ואחידה, מוסיפים את שאר המים ומביאים לרתיחה.
2. מסדרים בקערה עמוקה טופו ואצות ויוצקים עליהם את המרק.
3. מפזרים מעל את הבצל הירוק, הג'ינג'ר והכורכום.