הקוראת בקפה

ואם אומר לכם שצ'יאנג מאי הקטנה, הפרובנציאלית, הכפרית למחצה שמה את תל אביב בכיס הקטן?

אומר זאת בשקט כדי שת"א לא תשמע ותעלב, היא יודעת כמה אני אוהבת אותה, אבל בענייני קפה יש לה עוד לאן להתקדם.

כבר בביקור הקודם גיליתי את הקפה התאילנדי, התחיל אז טרנד קפה אזורי – בלאוס, ויאטנם ותאילנד אנשים פתאום הבינו שהקפה שגדל להם בהרים הוא טוב למדי אם לא מצויין.

בנוסף הם מיתגו אותו כקפה שגודל ונקטף ע"י שבטי ההרים ובתנאים של סחר הוגן ואז גם הגיעו מכונות הקפה הרציניות שבעזרתן ניתן להפיק משקה משובח באמת והגיעו מומחים שהכשירו צבא צעירים להוטים ומוכשרים וקם מגזין ונערכת תערוכה שנתית גדולה בתחום וחיש קל השאירו את תל אביב מאחור.

להיות בריסטה בתאילנד זה להיות כוכב רוק בעסק הכי לוהט של הלייף. זה לא על הדרך, זה הדבר עצמו!  להבדיל מארצנו, שכל סטודנט בזמנו החופשי הולך לעבוד ושמים אותו על המכונת קפה ו וואלה אחרי 100 לקוחות מאוכזבים הוא מצליח להקציף חלב בצורה סבירה ולמזוג על קפה מאיכות בינונית (ויסלחו לי הסטודנטים, סתם ליהקתי דמות אנונימית ונטפלתי אליה).

(ברור שיש כמה מקומות מקצועיים ורציניים שבהם אפשר לקבל קפה איכותי שמשמח אותך כבר בהסתכלות, עוד לפני שטעמת. אבל זה המצב במרכז, תארו לעצמכם את חוסר הנחת הקפאיני שלי ההולך וגובר כאן בצפון…)

בצ'יאנג מאי ובטח שבבנגקוק, מקומות כאלו צומחים כמו פטריות אחרי הגשם. בעוד ועוד מקומות קטנים, מעוצבים לרוב במודרניזם של עץ ובטון מוחלק, תמצאו בריסטה שמוכן/נה לעשות מדיטציה עם הקפה שלכם. בריכוז, בדיוק, בגאווה, הם יציגו לפניכם כוס של אהבה.

נושאים עיניהם אל מלבורן – המכה (מ' בסגול) של הקפהוליקים – ומדביקים יפה וטעים כל כך את הקצב.

תשכחו מתאילנד של פילים ומוקפץ, תראו את תאילנד המודרנית:

Artisan at Oxotel

Caffeine Fix

פעם אחת גיוונתי עם קפה תאי מסורתי, כבר ראיתם אותו בפוסט הקודם

כל כך אהבתי אותו בעבר אבל הפעם פיתויי הקפה גדלו והציבו לו תחרות קשה.

Bloom Cafe

הקפה היה מצויין. הספר היה מזעזע!! נו, תראו איזו אווזה פותה.

איך אני אמורה לעמוד בפני כותרת שכזו??

מזמן לא נתקלתי בספר שטחי, מטומטם ואופרת-סבוני שכזה, אולי מאז כיתה ז' – אז גיליתי את הרומן הרומנטי בספריה של המבוגרים. מלכודת מאושרים (כאילו שזה קורה כל יום…), קוראים, ושותי קפה שכזאת לא נראתה במחוזותי כבר שנים רבות ולכן מגיע לה השיימינג הזה! ותאמינו לי, אין לכם מה לחפש ת'ספר הזה, למרות שאתם אולי חושבים: וואו, מעניין מה כבר כל כך גרוע שם?…

למזלי, לקחתי איתי גם את הספר השני בסידרת הרומנים הנפוליטניים המופתיים של אלנה פרנטה "הסיפור של שם המשפחה החדש".  מבירא עמיקתא לאיגרא רמא של ממש. כל כך מחכה לתירגום של השניים הבאים.

בוקר אחד לקחו אותי רותם ונחום (חברינו האהובים והמקומיים) לסיבוב קפה. 

התחלנו במאפיה היפנית הנהדרת שלנו. אכלנו ושתינו אבל קפה זה לא בדיוק הצד החזק שלהם אז המשכנו ל Overstand.

גם שם ישבנו, שתינו ולשמחתנו שיחקו הסנאים לפנינו

"אם תמשיכי ככה עם הקפה גם את תרוצי כמו משוגעת על הגגות"

משם הדרך ל – PonGanes היתה קצרה.

כבר פחות בית קפה ויותר בית קליה אבל בגלל בעלת הבית החשדנית, או סתם חמוצה, לא התאפשר/התחשק לי לצלם את הקפה שלהם, שהיה טעים מאוד – יש להודות.

בבוקר אחר נסעתי עם רותם לאזור רחוב נימן

התחלתי בקפה דריפ קפדני ב- Flour Flour

והמשכתי בקפוצ'ינו המיוחד של SS1254372, קפה-גלריה משגע ביופיו

למרות שביומיום אני שותה רק קפה אחד-שניים ביום, התפתתי גם הפעם לחרוג אל עבר הכוס השלישית, רק כי היינו קרובות למקדש הקפה האהוב עלי בעיר Ristr8to

 

איזה מקום. איזה מקום, אחחחחח. רק קפה! רק! וכמה טוב הם עושים אותו.

למרות שהחבר'ה בלחמק'ה ובקוקיה יודעים לרוב להכין לי קפה טעים, כמה מאושרת הייתי אם בית המקדש הקטן הזה לקפאין היה פותח לו סניף כאן, באצבע הגליל.

תם אך לא נשלם

עד העונג הבא…  ביי ביי תאילנד, הרמתי הרבה כוסות קפה לחייך.

מה איתכם? איך אתם אוהבים את הקפה שלכם? גם לכם יש קבעונות קפה או שאתם יותר זורמים?

הגם אצלכם הדודה המעולה והמהוללת* הזו תופסת בדיוק את הלך הרוח?

*  ולמי שלא מכיר – aunty acid  – כדאי מאוד!