נחתנו לקראת ערב אחרי טיסה יפיפיה של שמיים, עננים, קשתות ונופים. במערב, מעל ההרים של דוי סוטפ (Doi Sutep ) התחשרו עננים אפורים וכבדים. רעם התגלגל אלינו מהאופק. תאילנד במונסון – ככה אני אוהבת אותה.
התרגשות: "יאי זו בדיוק העונה של xxx", "הנה בדיוק באותו מקום היא מבשלת", "ווואוו הריח הזה", "פה הלכנו עם הבנות", "כאן אכלנו זה וזה", "לכאן הגענו אז, בפעם הראשונה","תראה הוא עדיין בדוכן שלו" וכד'. דקות של היזכרויות שמבססות מרגע לרגע את תחושת המקומיות הבלתי מעורערת שלי, מבחינתי חזרתי הביתה.
היום מתקפל, ברחוב עובר טנדר פרסומת ומתוכו נשמעת באיטיות מתפנקת, בתאילנדית רכה ונמתחת, קריינית המזמינה למרוח קרם פנים מלבין או מפרסמת סרט כלשהו. היא בוודאות לא מזמינה למופע האיגרוף התאילנדי המתקיים הערב באיצטדיון, את זה יפרסם מאוחר יותר טנדר אחר ומתוכו יקרא גבר נלהב ותזזיתי.
הלילה יורד, אני מתגלגלת על המיטה הרחבה כדי להנות ממצעי הכותנה הלבנים, הפריכים כל כך. כן, פריכים, אין מילה אחרת לנועם שהם מעוררים בי, כי ככה זה בתאילנד רק סדיני כותנה צחורים וגדולים. בלי גומי מסביב, חס וחלילה!
הנה נשמעת התרועה המקדימה של הגקו ואחריה הקריאה האופיינית כל כך, אה-אהה אה-אהה. לילה טוב.
הנסיעה הזו שונה, מבחינה תקשורתית.
בפעם האחרונה, כשהיינו פה כולנו לכמה חודשים, לא הייתי בפייסבוק ולא באינסטגרם ובכלל לא היה לי סמארטפון…. אז כתבתי מיילים למשפחה ולחברות והעלתי אלבומים בפיקסה ובזה נגמר העניין. אבל אם אני חושבת על זה קצת יותר, אני נזכרת שתאילנד היתה בעצם ערש הבלוג – מכאן צמח הרעיון, והוא אכן התממש כשנחתנו בצפון הישר מתאילנד, או אז החלטתי להדביק טכנולוגית את שאר העולם.
הפעם גבירותי ורבותי, אתם זוכים לאיחוד המרגש של שניהם, בלייב! תאילנד והבלוג 🙂
יעלו ויבואו כל מיני דברים קטנים, בתמונות ומילים:
קסדות ומעילי גשם אפשר פשוט להשאיר על הטוסטוס, מעולם לא שמעתי על קסדה שנגנבה.
אפילו פתחי הניקוז יפים פה. הכל ירוק ושופע.
אחר הצהריים יורד בדרך כלל גשם, חלש או חזק, רבע שעה אפילו פחות. האויר מצטלל ומתקרר והשמיים כל הזמן משתנים, כל כך יפה ואחר מאותה יריעה צורבת של שמי קיץ רגילים.
יצאנו לטיול מצ'יאנג מאי לאורך נהר פינג, בדרכים צדדיות וכפריות אל שמורת הטבע הגבוהה ביותר בתאילנד
בשמורת Doi Inthanon נופלים המפלים המרשימים שראיתי מימי (מוציאה מראש את הניאגרה וויקטוריה שלא ראיתי…ואולי עוד כאלו שפשוט שכחתי…)
יש משהו לא הוגן בלשים תמונה של מפלים.
ברגע שצילמת אותם נטלת מהם את הנשמה. מהו מפל בלי תנועה? מהו מפל בלי רעש?
הנה הם מונצחים קפואים ושותקים כמו שמשון אחרי תספורת, אבל לא יכולתי שלא. לא הצלחתי להתגבר…
בדרך לפסגה עוד צמח אורז בטרסות
אבל קצת יותר גבוה הופיעו פתאום אורנים וגם ידידי היקר מר ערפל
מי שעוקב אחרי גם באינסטגרם (idity8) הבין כבר שהנערה יכולה לעזוב את חוג הקוטב הצפוני אבל חוג הקוטב הצפוני לא יכול לעזוב אותה… ;-).
לסיום מצאתי את אחד היצורים הנפוצים פה בתאילנד. לא מלכותי כמו טיגריס אבל מתוק כמו צ'ה יין.
חוג הקוטב הצפוני 
באמצע היום ההביל הזה לפתוח חלון של מחשב כדי לפתוח דרכו חלון אליך – איזה תענוג! תמונות יפהפיות. דרישת שלום חמה למר ערפל. מי יתן וישוב אלינו במהרה. שתהיה שהות נהדרת (:
תודה רבה ❤
אידיתוש, מרהיב התיאור שלך!
אצלך גם הקפאת המפלים לא עוצרת את התנועה המרהיבה של המים…
תודה אביבושי 🙂
אני מבין שאת בחופש, אבל את לא חוזרת בלי איזה מתכון של בננה לוטי
🙂 יטופל
איזה קסם ! היכולת שלך לתפוס רגעים, צבעים, תחושות ואפילו טיפות , מדהימה אותי כל פעם מחדש. האושר שלך בפירוש עובר מסך !
מי יתנני צ'אנג -מאי ..
הו כן
תודה חגיתוש ❤
נהדר! וגם עיתוי טוב, כי אני מתעדת לקפוץ אולי לתאילנד בהמשך השנה, ועכשיו יודעת ממי לבקש המלצות, בעיקר על מה לאכול (:
עדיין פה וכבר מקנאה בך 🙂 ….
אידיתתת, אני מרגישה אותך מרחפת!!!
התמונה של שדה האורז והעננים מרהיבה, מהפנטת! ובכלל צילומים כל כך יפים, מתה על שמים משתנים…תהני ותרחפי אהובה😘
תודה דנתי אהובתי ❤
תודה אידיתוש ,מקסים, הצלחתי להצטנן קצת מהחום הכבד ולהיות איתך קצת בתאילנד…
תמשיכי להנות.נשיקות
נשיקות רבות, תודה גליתוש 🙂
תמשיכי
אידיתי כמה יופי ורגש יש בפוסט הזה. שדות האורז מעוררים בי גם געגוע ואושר בלתי נדלה על המחשבה שגם אני אראה אותם בקרוב 🙂 נשיקות