חורים שחורים וכוכבים זוהרים



"אם אתה יוצא לדרך לאיתקה
 בקש כי יארך מסעך מאוד
 שופע הרפתקות, שופע דעת.
 אל תירא את הלסטריגונים והקיקלופים
 אל תירא את פוסידון הזועם.
 לעולם לא תפגוש אותם בדרכך
 אם מחשבתך נישאת, אם רגש מעולה
 יפעם בנפשך ואת גופך ינהיג.
 לא תראה את הלסטריגונים והקיקלופים
 ולא את פוסידון הזועם אם רק
 נפשך לא תעמיד אותם לפניך"*

 

http://zivravits.bandcamp.com/track/passage-2

את יוצאת לדרך עם החברות. חודשים שאתן מחכות ומייחלות, בשבוע שלפני כבר מוחקים את הימים, הגוף מתמלא התרגשות קפיצית, רשימות הולכות ונכתבות, שיאי ווטסאפ נשברים.

צילום+איור - גליתח
איור על צילום – גליתח

ואז הם מגיעים, הלסטריגונים והקיקלופים. מחשבתך לא נישאת, רגש מעולה לא יפעם בך ונפשך מעמידה אותם לפניך, ממש לפניך.

מכתש רמון

כולם רוצים שירים פשוטים,

כולם רוצים סיפורים טובים,

אנחנו רוצות שתמיד יהיה הכי מוצלח ביחד,

אתם רוצים פוסט של כיף וסבבה,

אבל לחיים יש זרימה חמקמקה שקשה לאחוז בה, לפעמים אנחנו מגיעות בגאות ולפעמים בשפל.

השתקפות בנחל צין

אז היה לי מצברוח מסויים ובנוסף הייתי מוטרדת ממצבה של סבתא שלי ששברה את האגן 3 ימים קודם ועמדה להיכנס לניתוח בכל רגע.

נהיה לי יותר מדי. מכירים? או שזו רק אני והמרדף המתיש שלי אחר המדוייק?

רציתי שהזמן יאט ויהיה רגע לעצור ולספוג את כל הדברים שאני מסתחררת בתוכם: את נדיבותן ויופיין של חברותי, את שיחותיהן, את המאכלים והתשורות שהכינו וליקטו בתשומת לב, את יופיו ועוצמתו של המדבר, את סוכה במדבר שמכשפת אותי עמוקות בכל פעם שאני מגיעה אליה, את הדרכים בהן הלכנו, את המראות, הקולות, החוויות..

רציתי שהדברים ישקעו לי בתאים, שיציפו את הגוף, שירחיבו את הלב, רק שלא יעברו ויסחפו בתוך הדברים הקטנים שמרכיבים לנו את היומיום.

רק שלא יכנסו לחורים השחורים.

 

"עכברון מדבר יסדר אותך, תאמיני לי"
"עכברון מדבר אחד ואת מסודרת, תאמיני לי"

-משעשעת את, בילבלת אותי שחבל"ז.  לסטריגון? קיקלופים? סבתא?? זו מן אגדה שכזו? והאם אני מרגישה שיש כאן דילמה כלשהי? משהו… המממ… מרגיש לי לא לגמרי פתור. נכון? נכון? אני כל כך יודעת לזהות דברים כאלו שזה משהו! או אולי בכלל זו תדמית האמן המיוסר והפאתטי שאת שואפת לסגל לעצמך?שמעתי שזה נורא טרנדי עכשיו בצפון.

העובדה שאני מסתובבת עם המצלמה מניחה אותי בשוליים, צופה ומתעדת. מנציחה חוויה וקצת פחות משתתפת בה. זה מקום שיש בי קונפליקט לגביו בכל טיול מחדש.

בזכותה אני מצליחה לשמור על ה"חדר האינטימי" שלי בתוך הקבוצה – תמיד רוצה להשתייך, תמיד רוצה להיות לבד – ובנוסף להנות מתחביב הצילום שלי עם נופים ואנשים יפים כל כך. מצד שני אני מפספסת את האפשרות להיות, פשוט להיות. להתחבר לצדדים הקלילים (תרתי משמע! כבדה המצלמה הזאת על הצוואר) והלא מחייבים שיש בלצאת לטבע, לבלות עם חברות, להתנתק מהשיגרה, לצחוק.

ארוחת בוקר על פסגת הר ארדון

 

"בקש כי יארך מסעך מאוד. 
כי בבקרים רבים מאד של קיץ 
תיכנס - בחדווה, בפליאה רבה כל כך! - 
לנמלים שלא ראית מעולם. 
בתחנות מסחר פיניקיות תעגון 
תקנה סחורות משובחות לרוב, 
פנינים ואלמוגים, עינבר והבנה 
ומינים שונים של בשמים טובים 
ככל שרק תמצא בשמים טובים. 
עליך לבקר בהרבה ערי מצריים 
ללמוד, ללמוד מאלה היודעים. 
וכל הזמן חשוב על איתקה 
כי יעודך הוא להגיע שמה"*

 

 -אני מבינה, מעניין. ובכל זאת אני חשה שהקוראים היו מעוניינים יותר לדעת איפה הייתן ומה עשיתן? ואולי, אולי פשוט תספרי לנו מה יש לאכול כאן? 

נתחיל עם מאיה שתמיד מוכנה ראשונה ולא שוכחת שום דבר (העיקר שאת החצילים המופלאים של אבא אבי היא מביאה…). היא תמ…

– רגע רגע, מהזה? מה זה הסיפור עם החצילים האלו? כבר פגשנו אותם בעבר,  את לא מפסיקה לספר עליהם! וכמעט יש לי את הטעם שלהם על הלשון מהתמונות, בחיי. אני כזאת טלפתית שזה משו! אז מה, אין לך פה איזו פרוסה אחת בשבילי? רק שאוכל ככה לתאר לקוראים החביבים שלנו? הם כל כך סקרנים שזה משו!

אנחנו מכורות להם. אלו החצילים הכי טעימים שאכלנו אי פעם, זה מוסכם על כולן. אבי מכין לנו אותם בכזאת אהבה והשקעה שזה לא יכול להיות פחות ממופלא. אבל זה יגיע בפוסט אורח, אם אבי יסכים, אינשאללה עוד השנה (העברית 🙂 ).

מאיה

-הרגת אותי, את מלאה באכזבות שזה משו! טוב, בואי נמשיך. אני נהיית עצבנית כשאני רעבה. כמו גבר חחחחח,  משו!

ימים ספורים אחרי גשמים בהר הנגב.

בגבים המים טריים, הערוצים מוריקים בנביטה זריזה, אפילו יש פרחים שכבר פורחים.

הר הנגב

חלמוניות ברכס בוקר

צילמו: אביב, גליתש, דנה, גליתח, מאיה, ענת וטלי
צילמו: אביב, גליתש, דנה, גליתח, מאיה, ענת וטלי

אנחנו

אנחנו בהר הנגב

טיול סתיו 2015

דניאלה

צ'אי מעושן

לחם מדבר של דנה
לחם מדבר של דנה

אביב

ואיך אפשר בלי החצילים של אבי?
ואיך אפשר בלי החצילים של אבי?

דנה

שעון החורף והחושך המוקדם שלו קצב לנו את המסלולים אבל עוד לא ידענו איזה מסלול מרתק צופן לנו גם הלילה השחור.

בלילה הראשון – אחרי הנסיעות, ההליכות הקלילות שהכשירו לטיול הרציני שלמחרת, אחרי כמה בקבוקי יין, אחרי ארוחת ערב נעימה בסוכה ומיסה שמיימית של קבוצת אוסטרים שהתארחו שם גם, נשפכו הבנות אחת אחת. הלב שלי צנח. איך אני גוררת אותן להפתעה שאירגנתי לנו ללילה? כששאלתי אותן אם יסכימו לתוספת תקציב ובתמורה יגיעו בהפתעה לעולמות אחרים הן לא היססו. אלו חברות כלבבי! אבל הנה, השעה רק 19:30, במדבר, בחורף, ומסתבר שאנחנו באזור זמן אחר. רועדות מקור ועייפות הן הצטנפו להן, מנקרות, מנסות לחמוק באלגנטיות אל מתחת לשמיכות שלא אמצא אותן… אבל אני קשוחה רצינית אני, עם סכין בין השיניים אני, ולא וויתרתי להן… בחיל ורעדה דרשתי שיהיו ספורטיביות וזיו הגיע ועזר לי לגלגל אותן אל פאתי הסוכה, אל מקום בו הלילה השחור מוכסף באור רבבות כוכבים, אל מקום בו לשקט יש תדרים, אל מקום בו ערפיליות כוכבים מסתחררות כמו בתוך כדור בדולח וכוכבים אחרים זורחים בנצנוצי דיסקו מהפנטים.

זיו הביא איתו שני טלסקופים, הסברים ולילה חשוך ומוצלח במיוחד, וההתרגשות שלו הדביקה אותנו כך שגם למחרת עוד ראינו כוכבים 🙂

הוא מוזיקאי, הוא סקרן, הוא חוקר, הוא יוצר – שמחתי לראות שנשארו בו הכוחות שראיתי קצת מהם כשנפגשנו פעם פעם, כמעט ביקום אחר.

כוכבים זוהרים.

http://zivravits.bandcamp.com/track/the-garden-party-2

תאנה ושמש

קפה לפני שיוצאות לדרך
קפה לפני שיוצאות לדרך

בדרך להר ארדון

צילמו: דנה, טליה, אביב, גליתיות, ענת ומאיה
צילמו: דנה, טליה, אביב, גליתיות, ענת ומאיה

מכתש רמון

תצפית מהר ארדון

סוכה במדבר ומכתש רמון

מכתש רמון

חבצלת במכתש

ליד גבעת חרוט

טיול חורף מכתש רמון
צילמו: ענת, טלי, מאיה, דנה, ענת והגליתיות

מכתש רמון

ענת

מאיה

צילמו: הבנות
צילמו: הבנות

בסוכה ובמכתש

טיול מכתש והר הנגב
צילמו: הבנות

סוכה במדבר

בסוכה

בוקר ושמש ומדבר

גלית ח.

סוכה במדבר

סוכה במדבר

סוכה במדבר

שירה ושמחה
שירה ושמחה

בסוכה

סוכה במדבר

המסרגה שמאיה הכינה
100% עבודת יד – המסרגה שמאיה הכינה והשאל שטלי סרגה
והנה העוגיות שאני הכנתי
והנה העוגיות שאני הכנתי

עוגיות גבינה מלוחות

בלוז כי עצוב לנו לעזוב
בלוז כי עצוב לנו לעזוב
וד"ש ממלמק חתולות מדבר
וד"ש ממלמק חתולות מדבר

-או, סופסוף. זה נראה לי כמו סקופ רציני. מה תוכלי לספר לנו על העוגיות? נראה שהן עגולות שזה משו!

כן, העוגיות האלו הן גם עגולות, גם מלוחות וגם ממכרות. הן לא המצאה, יש מיליון מתכונים כאלו באינטרנט, אבל אני אוהבת לשדך להן את הפלפל השחור והמנצ'גו. אפשר כמובן לגוון לפי העדפה אישית.

הן נהדרות ליד כוס יין או בקבוק בירה ומושלמות כשיש גם חברות בסביבה.

עוגיות מנצ'גו ופלפל שחור

 

עוגיות גבינה מלוחות  כ- 50 עוגיות

  • 200 גרם חמאה רכה
  • 250 גרם קמח לבן
  • 200 גרם גבינת מנצ'גו מגוררת
  • 50 גרם פרמז'ן מגורר
  • 3/4 כפית מלח גס
  • 1 כפית פלפל שחור גרוס גס
  1. מערבבים יחד את כל החומרים רק עד לאיחוד, בעזרת מיקסר או בלישה קצרה ביד.
  2. מקררים כשעתיים.
  3. מחלקים את הבצק ל-4 חלקים. מרדדים כל חלק ליריעת בצק בעובי של 3 מ"מ.
  4. קורצים עוגיות בעזרת חותכן קטן ומסדרים על נייר אפייה הפרוש בתבנית.
  5. אופים ב -170 מעלות כרבע שעה, עד שהעוגיות זהובות קלות והריח מטריף את החושים.
  6. מצננים ואורזים בקופסה אטומה.

עוגיות מנצ'גו ופלפל שחור

עוגיות גבינה מלוחות

עוגיות גבינה מלוחות עם מנצ'גו ופלפל שחור

 

"אך אל לך להחיש את מסעך 
מוטב שימשך שנים רבות 
שתגיע אל האי שלך כשאתה זקן 
עשיר בכל מה שרכשת בדרך, 
לא תצפה שאיתקה תעניק לך עושר. 

איתקה העניקה לך מסע יפה 
אילמלא היא לא היית כלל יוצא לדרך 
היא לא תוכל לתת לך יותר. 
וגם כי תימצאנה ענייה - לא רימתה אותך איתקה. 
וכאשר תשוב - חכם, רב ניסיון - 
אזי תבין היטב מהי איתקה."*
* הדרך לאיתקה מאת קונסטנטין קאוואפיס 


מכל טיול שלנו אני חוזרת עם עוד תובנות ולא משנה באיזה מצברוח הגעתי אליו.

משאלת הלב שלי היא שהמסע שלנו יחד ימשך שנים רבות, לבטח הוא יהיה מסע יפה.

ואני – לפעמים אני פשוט צריכה להיכנס לקצב כדי להגיע לאיתקה שלי.

-אוייי צעד תימני זה משו!

 

מודעות פרסומת

31 מחשבות על “חורים שחורים וכוכבים זוהרים

  1. וואו! נראה נשמע ואפילו קצת מריח – מעולה! הלוואי שיום אחד אוכל להצטרף להופעת אורח באחד הטיולים הללו.

  2. קרוב לוודאי שלא אנסה לאפות את עוגיות הגבינה המפתות, וגם לא אאפה את הלחם של דנה. אבל מאד, מאד נהניתי לקרוא את הפוסט. סגנון הכתיבה שלך, מאד מיוחד ויפה. הצילומים גם כן יפים מאד ובמיוחד שבה את לבי, הצילום של העלה עם האור שמבצבץ לו. אני מתה על צילומים מטושטשים, שלא בדיוק יודעים מה רואים בהם….

  3. כמו שכבר אמרתי כאן, אתן הבחורות הכי שוות במזרח התיכון. ובחברה שכזו נראה שאפשר להיות הכל – באור ובצל. ואת כותבת שזה משו. ישר לתוך הלב.

  4. אידיתי פשוט נפלא ומרגש לקרוא ולראות את הצילומים היפים.
    ממש עושה לי פריוויו לטיול מזרח הרמון שיוצאת אליו מחר- ה ת ר ג ש ו ת 🙂

    1. כתבתי לך כבר שאני מקנאה בטרוף והנה אני חוזרת על זה – איזה כיף לך!!!
      תהני המון, זה אזור יפיפה, ותודה רבה על המילים הטובות ❤

      1. אידיתי חייבת לומר שהכנתי את העוגיות שלך וביום הראשון כשהגענו לחניון אחרי הליכה של 14 ק"מ. התענגנו על צידנית מלאה בירות קרות שחיכו לנו ואז הפתעתי עם העוגיות שלך שיצאו מדהים ומיותר לומר שהן נ ח ט פ ו עד האחרונה שבהן!!! תודה 🙂

  5. אני תמיד נהנה מהחגיגה החושית שהבלוג שלך מעניק. בחירה מדהימה של שירים המלווים את המלל השנון. אפילו חוש הטעם מקבל מידי פעם את שלו כשאשתי החרוצה פשוט חייבת לעשות את אחד המתכונים. אני בעיקר גרופי של התמונות, אני פשוט נאבד בהם.

    אבל הפעם הוצאת אותי לחוויה על-חושית, כזו שנשארת גם אחרי.. כזאת שאפילו הצליחה להוציא אותי מהאדישות והנה אני מוצא את עצמי מגיב…

    שבת שלום

    1. התגובה שלך פה מותירה רושם עצום עידו … סוג של מפץ גדול 🙂 (= התמוגגתי לי בנחת)
      גאה בעצמי ומעריכה את מה שכתבת. מאוד . תודה

  6. פוסט מקסים, נפשי ופנימי. מקווה ששלומה של סבתך טוב ובכללי שתמיד השמש תחייך אלייך כמו הפרחים הצהובים בתמונות!

    פוסט עושה חשק – בדיוק אנחנו החברות הטובות קשקשנו על הטיול האחרון בים המלח.

    ואם יורשה לי – בקשה אגואיסטית – פליז פרסמי עוד פוסטים ועוד מתכונים.. משום מה היה נדמה לי שהייתה הפסקה ארוכה, אבל אולי זו רק אני 🙂

  7. אידיתי, אכן חוויה על-חושית, כפי שניסח זאת עידו.
    אמרתי היום לדנה שכ"כ התרגשתי מהפוסט שלא ידעתי מה לכתוב בתגובה.
    את כל-כך משובחת ! מצליחה להפתיע כל פעם מחדש, הקפצת אותי מצחוק לדמע, מאנחה לדממה, ממש כמו הדיאלוג הפנימי שמתנהל בין השורות.

  8. אחותי היקרה!ביקשתי ממך את המתכון לעוגיות הגבינה המטורפות האלה שאני ומלמל היקרה חיסלנו ביום,ומצאתי את עצמי קורא את הפוסט הכי מסוגנן ויצירתי שקראתי בחיי…הפוסט שלך!!
    את מביאה את מי שקורא את הפוסט לחוות את הטיול ביחד איתכן הבנות ולהנות מכל פיסקה שנקראה…תמשיכי לכתוב בכזה כישרון בדיוק כמו שרק אחותי יודעת לכתוב…אוהב המון..אחיך הקטן.

    1. כרגיל מקסים בצורה בלתי נתפסת….מזכיר לי את הבויוס מחגיגה בכפר…בטח דומה… מתגעגעת המון ואנסה להכין עם קשקבל כי זה מה שיש לי…. אידיתי אפשר את המתכון ללחם המדברי? נראה נפלא גם. שולחת המון נישוקים מהדרום ואולי השנה נזכה לראותך רוקדת בשדה כלניות פורח. אני פה מחכה בסבלנות. אוהבת

      1. רווצ'וקי מקסימה, בינתיים הכלניות פורחות ופורחות ואני פה עדיין בקצה הרחוק ממך 😦 אבל נמשיך לקוות 🙂 התגובות שלך תמיד משמחות אותי מאוד. הלחם מדבר הוא של דנה אבל ברור שאשיג לך את המתכון הסודי ❤

  9. רק עכשיו קראתי. מתה לחזור להר ארדון כבר הרבה שנים, מאז הפעם היחידה שהייתי שם בטיול שנתי בתיכון. ולחזור עם חבורה כזו של אנשים ואוכל (לצערי חבריי עצלנים וגם לא מבשלים!) זה בכלל מושלם. יום אחד… התמונות כל כך עושות חשק לטיול שכזה!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s