חורים שחורים וכוכבים זוהרים

"אם אתה יוצא לדרך לאיתקה
 בקש כי יארך מסעך מאוד
 שופע הרפתקות, שופע דעת.
 אל תירא את הלסטריגונים והקיקלופים
 אל תירא את פוסידון הזועם.
 לעולם לא תפגוש אותם בדרכך
 אם מחשבתך נישאת, אם רגש מעולה
 יפעם בנפשך ואת גופך ינהיג.
 לא תראה את הלסטריגונים והקיקלופים
 ולא את פוסידון הזועם אם רק
 נפשך לא תעמיד אותם לפניך"*

 

http://zivravits.bandcamp.com/track/passage-2

את יוצאת לדרך עם החברות. חודשים שאתן מחכות ומייחלות, בשבוע שלפני כבר מוחקים את הימים, הגוף מתמלא התרגשות קפיצית, רשימות הולכות ונכתבות, שיאי ווטסאפ נשברים.

איור על צילום – גליתח

ואז הם מגיעים, הלסטריגונים והקיקלופים. מחשבתך לא נישאת, רגש מעולה לא יפעם בך ונפשך מעמידה אותם לפניך, ממש לפניך.

כולם רוצים שירים פשוטים,

כולם רוצים סיפורים טובים,

אנחנו רוצות שתמיד יהיה הכי מוצלח ביחד,

אתם רוצים פוסט של כיף וסבבה,

אבל לחיים יש זרימה חמקמקה שקשה לאחוז בה, לפעמים אנחנו מגיעות בגאות ולפעמים בשפל.

אז היה לי מצברוח מסויים ובנוסף הייתי מוטרדת ממצבה של סבתא שלי ששברה את האגן 3 ימים קודם ועמדה להיכנס לניתוח בכל רגע.

נהיה לי יותר מדי. מכירים? או שזו רק אני והמרדף המתיש שלי אחר המדוייק?

רציתי שהזמן יאט ויהיה רגע לעצור ולספוג את כל הדברים שאני מסתחררת בתוכם: את נדיבותן ויופיין של חברותי, את שיחותיהן, את המאכלים והתשורות שהכינו וליקטו בתשומת לב, את יופיו ועוצמתו של המדבר, את סוכה במדבר שמכשפת אותי עמוקות בכל פעם שאני מגיעה אליה, את הדרכים בהן הלכנו, את המראות, הקולות, החוויות..

רציתי שהדברים ישקעו לי בתאים, שיציפו את הגוף, שירחיבו את הלב, רק שלא יעברו ויסחפו בתוך הדברים הקטנים שמרכיבים לנו את היומיום.

רק שלא יכנסו לחורים השחורים.

 

"עכברון מדבר אחד ואת מסודרת, תאמיני לי"

-משעשעת את, בילבלת אותי שחבל"ז.  לסטריגון? קיקלופים? סבתא?? זו מן אגדה שכזו? והאם אני מרגישה שיש כאן דילמה כלשהי? משהו… המממ… מרגיש לי לא לגמרי פתור. נכון? נכון? אני כל כך יודעת לזהות דברים כאלו שזה משהו! או אולי בכלל זו תדמית האמן המיוסר והפאתטי שאת שואפת לסגל לעצמך?שמעתי שזה נורא טרנדי עכשיו בצפון.

העובדה שאני מסתובבת עם המצלמה מניחה אותי בשוליים, צופה ומתעדת. מנציחה חוויה וקצת פחות משתתפת בה. זה מקום שיש בי קונפליקט לגביו בכל טיול מחדש.

בזכותה אני מצליחה לשמור על ה"חדר האינטימי" שלי בתוך הקבוצה – תמיד רוצה להשתייך, תמיד רוצה להיות לבד – ובנוסף להנות מתחביב הצילום שלי עם נופים ואנשים יפים כל כך. מצד שני אני מפספסת את האפשרות להיות, פשוט להיות. להתחבר לצדדים הקלילים (תרתי משמע! כבדה המצלמה הזאת על הצוואר) והלא מחייבים שיש בלצאת לטבע, לבלות עם חברות, להתנתק מהשיגרה, לצחוק.

 

"בקש כי יארך מסעך מאוד. 
כי בבקרים רבים מאד של קיץ 
תיכנס - בחדווה, בפליאה רבה כל כך! - 
לנמלים שלא ראית מעולם. 
בתחנות מסחר פיניקיות תעגון 
תקנה סחורות משובחות לרוב, 
פנינים ואלמוגים, עינבר והבנה 
ומינים שונים של בשמים טובים 
ככל שרק תמצא בשמים טובים. 
עליך לבקר בהרבה ערי מצריים 
ללמוד, ללמוד מאלה היודעים. 
וכל הזמן חשוב על איתקה 
כי יעודך הוא להגיע שמה"*

 

 -אני מבינה, מעניין. ובכל זאת אני חשה שהקוראים היו מעוניינים יותר לדעת איפה הייתן ומה עשיתן? ואולי, אולי פשוט תספרי לנו מה יש לאכול כאן? 

נתחיל עם מאיה שתמיד מוכנה ראשונה ולא שוכחת שום דבר (העיקר שאת החצילים המופלאים של אבא אבי היא מביאה…). היא תמ…

– רגע רגע, מהזה? מה זה הסיפור עם החצילים האלו? כבר פגשנו אותם בעבר,  את לא מפסיקה לספר עליהם! וכמעט יש לי את הטעם שלהם על הלשון מהתמונות, בחיי. אני כזאת טלפתית שזה משו! אז מה, אין לך פה איזו פרוסה אחת בשבילי? רק שאוכל ככה לתאר לקוראים החביבים שלנו? הם כל כך סקרנים שזה משו!

אנחנו מכורות להם. אלו החצילים הכי טעימים שאכלנו אי פעם, זה מוסכם על כולן. אבי מכין לנו אותם בכזאת אהבה והשקעה שזה לא יכול להיות פחות ממופלא. אבל זה יגיע בפוסט אורח, אם אבי יסכים, אינשאללה עוד השנה (העברית 🙂 ).

-הרגת אותי, את מלאה באכזבות שזה משו! טוב, בואי נמשיך. אני נהיית עצבנית כשאני רעבה. כמו גבר חחחחח,  משו!

ימים ספורים אחרי גשמים בהר הנגב.

בגבים המים טריים, הערוצים מוריקים בנביטה זריזה, אפילו יש פרחים שכבר פורחים.

צילמו: אביב, גליתש, דנה, גליתח, מאיה, ענת וטלי

לחם מדבר של דנה

ואיך אפשר בלי החצילים של אבי?

שעון החורף והחושך המוקדם שלו קצב לנו את המסלולים אבל עוד לא ידענו איזה מסלול מרתק צופן לנו גם הלילה השחור.

בלילה הראשון – אחרי הנסיעות, ההליכות הקלילות שהכשירו לטיול הרציני שלמחרת, אחרי כמה בקבוקי יין, אחרי ארוחת ערב נעימה בסוכה ומיסה שמיימית של קבוצת אוסטרים שהתארחו שם גם, נשפכו הבנות אחת אחת. הלב שלי צנח. איך אני גוררת אותן להפתעה שאירגנתי לנו ללילה? כששאלתי אותן אם יסכימו לתוספת תקציב ובתמורה יגיעו בהפתעה לעולמות אחרים הן לא היססו. אלו חברות כלבבי! אבל הנה, השעה רק 19:30, במדבר, בחורף, ומסתבר שאנחנו באזור זמן אחר. רועדות מקור ועייפות הן הצטנפו להן, מנקרות, מנסות לחמוק באלגנטיות אל מתחת לשמיכות שלא אמצא אותן… אבל אני קשוחה רצינית אני, עם סכין בין השיניים אני, ולא וויתרתי להן… בחיל ורעדה דרשתי שיהיו ספורטיביות וזיו הגיע ועזר לי לגלגל אותן אל פאתי הסוכה, אל מקום בו הלילה השחור מוכסף באור רבבות כוכבים, אל מקום בו לשקט יש תדרים, אל מקום בו ערפיליות כוכבים מסתחררות כמו בתוך כדור בדולח וכוכבים אחרים זורחים בנצנוצי דיסקו מהפנטים.

זיו הביא איתו שני טלסקופים, הסברים ולילה חשוך ומוצלח במיוחד, וההתרגשות שלו הדביקה אותנו כך שגם למחרת עוד ראינו כוכבים 🙂

הוא מוזיקאי, הוא סקרן, הוא חוקר, הוא יוצר – שמחתי לראות שנשארו בו הכוחות שראיתי קצת מהם כשנפגשנו פעם פעם, כמעט ביקום אחר.

כוכבים זוהרים.

http://zivravits.bandcamp.com/track/the-garden-party-2

קפה לפני שיוצאות לדרך

צילמו: דנה, טליה, אביב, גליתיות, ענת ומאיה

צילמו: ענת, טלי, מאיה, דנה, ענת והגליתיות

צילמו: הבנות

צילמו: הבנות

שירה ושמחה

100% עבודת יד – המסרגה שמאיה הכינה והשאל שטלי סרגה

והנה העוגיות שאני הכנתי

בלוז כי עצוב לנו לעזוב

וד"ש ממלמק חתולות מדבר

-או, סופסוף. זה נראה לי כמו סקופ רציני. מה תוכלי לספר לנו על העוגיות? נראה שהן עגולות שזה משו!

כן, העוגיות האלו הן גם עגולות, גם מלוחות וגם ממכרות. הן לא המצאה, יש מיליון מתכונים כאלו באינטרנט, אבל אני אוהבת לשדך להן את הפלפל השחור והמנצ'גו. אפשר כמובן לגוון לפי העדפה אישית.

הן נהדרות ליד כוס יין או בקבוק בירה ומושלמות כשיש גם חברות בסביבה.

 

עוגיות גבינה מלוחות  כ- 50 עוגיות

• 200 גרם חמאה רכה
• 250 גרם קמח לבן
• 200 גרם גבינת מנצ'גו מגוררת
• 50 גרם פרמז'ן מגורר
• 3/4 כפית מלח גס
• 1 כפית פלפל שחור גרוס גס

1. מערבבים יחד את כל החומרים רק עד לאיחוד, בעזרת מיקסר או בלישה קצרה ביד.
2. מקררים כשעתיים.
3. מחלקים את הבצק ל-4 חלקים. מרדדים כל חלק ליריעת בצק בעובי של 3 מ"מ.
4. קורצים עוגיות בעזרת חותכן קטן ומסדרים על נייר אפייה הפרוש בתבנית.
5. אופים ב -170 מעלות כרבע שעה, עד שהעוגיות זהובות קלות והריח מטריף את החושים.
6. מצננים ואורזים בקופסה אטומה.

 

"אך אל לך להחיש את מסעך 
מוטב שימשך שנים רבות 
שתגיע אל האי שלך כשאתה זקן 
עשיר בכל מה שרכשת בדרך, 
לא תצפה שאיתקה תעניק לך עושר. 

איתקה העניקה לך מסע יפה 
אילמלא היא לא היית כלל יוצא לדרך 
היא לא תוכל לתת לך יותר. 
וגם כי תימצאנה ענייה - לא רימתה אותך איתקה. 
וכאשר תשוב - חכם, רב ניסיון - 
אזי תבין היטב מהי איתקה."*
* הדרך לאיתקה מאת קונסטנטין קאוואפיס 

מכל טיול שלנו אני חוזרת עם עוד תובנות ולא משנה באיזה מצברוח הגעתי אליו.

משאלת הלב שלי היא שהמסע שלנו יחד ימשך שנים רבות, לבטח הוא יהיה מסע יפה.

ואני – לפעמים אני פשוט צריכה להיכנס לקצב כדי להגיע לאיתקה שלי.

-אוייי צעד תימני זה משו!