פנקייק חומוס וראיטה של עגבניות ירוקות

לפעמים החלטנו לרדת לעיירה. קמנו, התלבשנו באחת מהתלבושות הססגוניות שרכשנו לנו בדרכים (כן, הרבה קטיפה ובאטיק) ועלינו על דרך העפר היורדת מהכפר אל הנהר.

חלפנו על פני הג'רמן בייקרי – בדרך כלל היה איזה שולחן שהכרנו ונדרש סבב נשיקות חיבוקים ותיכנוני לילה – עברנו על הגשר שהמים תחתיו הפכו סואנים ורועשים מיום ליום בקצב הפשרת השלגים, הנהר עלה ועלה. בפעם הראשונה בחיי שמתי לב לכך שאפילו קולות של הטבע יכולים להיות מוגזמים. בהמשך, בסיבוב ליד הפלג, התלבטנו בין מיץ תפוחים מקומי, שבקבוקיו שכבו להתקרר במים הקפואים, לבין צ'אי חריף מהצריף שממול. לפעמים עצרנו לפעמים המשכנו. לזמן לא היתה חשיבות, למעשים לא היתה תכלית, פשוט היינו. בדיעבד אני חושבת שזו כנראה היתה התקופה הכי קרובה לגן. נעים.

הדרך המשיכה לתוך העיירה וכבר חנויות ושוק ותחנת האוטובוסים וסימטת דוכני המומוס. אני כמעט פוחדת לדמיין איך נהיה ממנה עם השנים – העיירה ההררית הזו והכפרים היפים המעטרים אותה סביב.

שם, מול סמטת המומוס פגשתי אותו.

לא ראיתי כזה קודם ולא ראיתי כזה אחר כך.

(ואני מודה שבפגישה הזו רב הנסתר על הגלוי, יותר נכון הנשכח…)

מסעדת הפועלים הזו היתה כמו כל האחרות. צרה, עמוקה, שולחנות עץ מצופים פורמייקה, צבע שמן עד חצי הגובה של הקירות, אולי מאוורר מתנדנד מעל הראש, אולי אני ממציאה.

בקדמת המסעדה, ממש בכניסה, היה המטבח הפתוח. רק גברים בישלו, כמובן. כל הודו רק גברים! זה היה די מעצבן.

איך הזמנתי דווקא אותו? לא זוכרת.

איך ידעתי מה זה? לא זוכרת. בכלל לא בטוחה שהיה תפריט באנגלית.

הגיע משהו עגול וקצת תפוח, כמו אומלט, מעוטר בפרוסות עגבניה, טבעות בצל ועיגולי פלפל ירוק חריף חריף חריף. זה היה כל כך טעים! וכל כך חריף!! אבל לא יכולתי להפסיק לאכול….

אכלתי שם פעם או פעמיים נוספות וזהו, לא ירדנו הרבה לעיירה ובאיזשהו שלב המשכנו למקום אחר והמאכל נעלם. נגוז.

כל מי ששאלתי אח"כ על המאכל הזה לא פגש אותו מעולם, לא טעם אותו מעולם, לא שמע עליו מעולם.

מדי פעם הוא הבליח בזכרוני וחשבתי עליו בחיבה וגעגוע. לא התאים לי לאבד רגעים גסטרונומיים, מאז ומעולם אוכל היה דבר שמשך אותי מאוד, אבל אלו היו מן ימים שכאלו…

עברו חלפו השנים ואני כבר יותר שוכחת מזוכרת, ופתאום – !!! – עיון מקרי ומזדמן בעותק לאשה ישן ( 🙂 פשוט חיכה לי במרפאה ) נפתח במתכון לפנקייק חומוס הודי והלב שלי התחיל להאיץ. יכול להיות שזה זה???

אמנם המתכון של איילת הירשמן חסר את הטופינג שאותו אני זוכרת בעיקר – העגבניה+בצל+פלפל חריף – אבל הבסיס…כן, בהחלט יכול להיות שזה היה מן פנקייק של קמח חומוס. אולי…

אז מיד כשחזרתי הביתה הכנתי נגלה אחת לניסיון. זה לא יצא בדיוק כמו שקיוויתי. תיקנתי, שיניתי קצת והגעתי לגירסה הנפלאה הזו שמאז מככבת אצלי במטבח יען כי קלה, טעימה, בריאה, זולה = מושלמת!!

פנקייק חומוס הודי וראייטת עגבניות ירוקות

פנקייק חומוס הודי וראיטה של עגבניות ירוקות– 5 פנקייקים בקוטר 20 ס"מ

ה"פנקייק" הזה נקרא בהודית Besan Puda ויש לו מסתבר שלל גרסאות אבל אני הכנתי אותו כמו שהוא זכור לי במראה – עבה שמנמן ועם הירקות למעלה.

אפשר ללוות אותו גם ביוגורט פשוט מהבקבוק/גביע אבל אתם חייבים לנסות את הראיטה שלי, לטובתכם אני אומרת 🙂 . עגבניות ירוקות הן מה זה לא מוערכות בארץ וכל כך חבל. הן חמצמצות וטעימות ויפיפיות, תנו להן צ'אנס.

לפנקייק

  • 11/2 כוסות (185 גרם) קמח חומוס
  • 11/12 כפיות אבקת אפייה
  • 1 כפית מלח
  • 1/3 כפית זרעי כמון
  • 1/3 כפית זרעי שומר
  • 1/2 כפית כורכום טחון
  • 1 ביצה
  • 1 כף שמן
  • 11/4 כוסות מים
  • 1 בצל בינוני פרוס לפרוסות דקות
  • 2 עגבניות פרוסות לפרוסות דקות
  • 1 פלפל חריף ירוק פרוס לטבעות דקות
  • מעט שמן צמחי לטיגון

ראיטה של עגבניות ירוקות 

  • 1 עגבניה ירוקה גדולה ומוצקה או 2 קטנות, חתוכה לקוביות קטנות קטנות
  • 1 שלוט קצוץ קטן קטן
  • כחופן עלי כוסברה קצוצים
  • מלח לפי הטעם
  • אפשר גם קצת פלפל ירוק חריף קצוץ קטן קטן
  • 1-11/2 גביעי יוגורט

הכנה

  1. מערבבים יחד את כל חומרי הראיטה בקערה. משאירים בצד עד שהפנקייקס מוכנים.
  2. במחבת קטנה קולים בזהירות את הזרעי השומר והכמון עד שהם מדיפים ניחוח, כ- 3-5 דקות. מצננים. כותשים במכתש ועלי או טוחנים במטחנת תבלינים.
  3. מערבבים את כל היבשים בקערה.
  4. מוסיפים את המים, השמן והביצה ומערבבים היטב במטרפה עד שאין גושים ונוצרת בלילה סמיכה וחלקה.
  5. מחממים ככפית שמן במחבת קטנה על אש בינונית ויוצקים אליה מצקת כמעט מלאה בבלילה. מטלטלים קלות כך שהבלילה תגיע גם לקצוות ומסדרים את פרוסות הירקות מלמעלה. מנמיכים את האש ומבשלים/מטגנים את הפנקייק כ-5 דקות, הופכים בזהירות בעזרת תרווד לצד השני ומטגנים עוד כ- 2-3 דקות או לפי הצורך. הפנקייקים צריכים להיות זהובים ותפוחים.
  6. חוזרים על הפעולה עד שנגמרת הבלילה ומגישים עם הראיטה בצד.
  7. לטבעונים – אפשר בהחלט לוותר על הביצה שבבלילה. הפנקייקס יוצאים פחות תפוחים ופחות גמישים אך טעימים באותה מידה.

ירוק אדום לבן

besan puda

מתפנקייק

indian pancakes

פנקייקס מקמח חומוס

פנקייקס הודיים מלוחים

עגבניות
ירוקות

besan puda

אוכל של זיכרון

פנקייקס קמח חומוס וירקות

וזאת תמונה לתמי - בלאגן מטבח
וזאת תמונה לתמי – בלאגן מטבח

אני לא בטוחה שחידת המאכל ההוא נפתרה אבל מיסתורין תמיד מוסיף טעם לכל דבר, לא? 🙂

מודעות פרסומת

36 מחשבות על “פנקייק חומוס וראיטה של עגבניות ירוקות

    1. א. הבאתי מתאילנד
      ב. תודה רבה ❤
      ג. נכון! 🙂
      ד. הקשבתי. השתגעתי מיד מהעיבודים והסיגנון, הקול של הזמרת מדהים והזכיר לי זמרות ג'ז אבל משהו באיך שהיא שרה… עצבן אותי. ואז בשיר החמישי זה קרה! נפלא!! תודה רבה

  1. אני לא מגיבה בדרך כלל אבל אני חייבת להגיד,
    אני כלכך אוהבת את הבלוג שלך!
    יש לך כאלה רעיונות מיוחדים, צילומים מופלאים ושירים שבאמת גורמים להתגעגע.
    הפוסטים שלך עושים לי חשק כל פעם לנסות דברים חדשים וחומרי גלם חדשים, שלמרות שלא טעמתי אני יודעת שהם יקלעו בול לטעמי.
    תודה, ותמשיכי לעשות את מה שאת עושה פה 🙂
    סיון.

      1. דוקא כולן חוץ מחומוס מותרות. אבל את צריכה לעשות את הטסט, להגיד עד כמה זה דומה למקור.

            1. מיכל זה יצא מצויין!! פשוט מצויין! מה-זה התלהבתי 🙂
              טחנתי בבית עדשים כתומות אבל אני מניחה שעם קמח קנוי זה יצא טוב באותה מידה. הטעם מעודן יותר מהפנקייקים עם קמח החומוס ופתאום היתה לי תחושה עמומה שאולי.. אולי… המיתולוגי ההוא היה משהו עם קמח עדשים בכלל… 😉

  2. כרגיל, מעורר תיאבון ויפה לעין! האם כמות א. האפיה נכונה ?( 11-12כפיות???). זה מה שמעכב את הכנתם כיוון שקמח חומוס כבר הכנתי וזה קורץ עד מאוד ! אגב, כמדומני שעגבניות ירוקות הן עגבניות מיוחדות המיועדת לאכילה בציבען הירוק. האם כל עגבניה ירוקה ראויה וטעימה?(די קשה להשיגן ירוקות הגוון היחידי שיופיעו בערימת העגבניות הן, צהבהב).

    1. כן קיקה, כפית וחצי א. אפייה ואל תדאגי זה לא עושה טעם בלשון, אני רגישה לטעם הזה של המתפיחים…
      עגבניות ירקות באמת לא קל למצוא כן הן עגבניות בוסר ורוב המקומות מציגים רק עגבניות אדומות כי זה מה שאנשים קונים. בדרכ מתחבאות להן הירוקות מאחורה במחסנים ומחכות להאדמתן אז אם לא רואים בארגזים כדאי לשאול את הירקן.

  3. חיפשתי מהיכן הטקסט לקוח…. למרות שגם חשדתי.
    עליתי למעלה ולמטה עם הטקסט.
    עד שהבנתי.
    והמחווה לבלגן! הכי נהדרת!! עוד! עוד!!
    ותודה! :))
    הפנקייק ינוסה בטוח!

    1. 🙂 🙂 🙂
      יש בלאגנים גדולים יותר אבל זה מה שהיה הפעם…
      את עניין הטקסט אני לוקחת כמחמאה… תודה רבה 😉

      1. אכן התכוונתי להחמיא!
        עם המאוורר המתנדנד כבר ממש נכנסתי לסרט. מיקי רורק או משהו…
        ולגבי הבלאגן, קראתי לניר לראות את המחווה,
        והוא אמר: "זהההה בלאגן???????! תזמיני אותה לכאן שתבוא לראות בלאגן!"
        :))

  4. אח… אין כמו פנקייק חומוס הודי בסוף יום עבודה ארוך! בלי ראיטה. עם שמנת חמוצה ועם בירה. יצא טעים. תודה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s