מנקיש – לכל אישה ואיש

הכנתי אותם לטיול בנות בהר הנגב, הכנתי אותם לפיקניק שעשינו בעין פיט, הכנתי אותם לפיקניק חברים שרצינו לעשות בטבע בדיוק לפני פסח אבל היה קר מדי ורוח מדי אז נשארנו בחצר שלנו… בקיצור הכנתי אותם די הרבה לאחרונה.

טעימים בטרוף, חביבי קהל וילדים (גם לאכילה וגם להכנה!), ניידים, מעולים להקפאה והפשרה במדורה – כל מה שצריך לימי אביב אלו.

מנקיש בהר הנגב

מאז גיליתי אותם לפני כשנתיים, בכל עלייה שלי לרמת הגולן אני עוצרת לקנות כמה שקיות של מנקיש שמכינים במאפייה במג'דל שמס. הבנות משוגעות על אלו עם הסומק ואלו עם ממרח הפלפלים, אבל אין לי מילה רעה לומר גם על אלו עם הזעתר, הם פשוט יותר נפוצים.

נפוץ נפוץ אבל ט ע י םםם

פסח יגמר צ'יק וצ'ק ולדעתי זה המאפה הראשון שכדאי לכם לאכול אם אתם מהשומרים, ואם אתם לא… אתם בטח כבר לשים ולשות 🙂 איך אפשר שלא??

מנקיש – מן פיתה ערבית עם סומק/זעתר/קישק כ- 17 מאפים (ותאמינו לי, תרצו כל אחד ואחד מהם!)

ההמצאה שלי, לדעתי, היא בשילוב של סומק וקישק. זה מיוחד! וזה טעיםםם! אפילו פראי משהו. אני מניחה שקשה למצוא קישק (kishk) אבל אם תגיעו בזמן הקרוב לכפרי הדרוזים תיכנסו למכולות המקומיות ותשאלו אם יש. זה קצת יקר.

סומק וקישק

בכל מקום חדש שאני מגיעה אליו, בארץ או בחו"ל, אני חייבת להיכנס ולרחרח במכולות/סופרים המקומיים ולחפש דברים מעניינים. כמה שמחתי לגלות את הגירסה הדרוזית לקישק – שאני מכירה מהילדות בגירסה העזתית שלו. הדרוזים מערבבים בורגול עם יוגורט, מתסיסים את זה קצת ואז מעלים לגג ליבוש טבעי בשמש. אחרי הייבוש כל שנותר הוא לפורר את הגושים שנותרו לאבקה ולשמור עד לשימוש – אפילו שנים.

מאכלים מסורתיים כאלו – כמו הקישק – קיימים בכל הלבנט וענו על הצורך של שימור מזון בימים של טרום מקרר וכשהוא היה בשפע בעונתו, לימים של מסעות, נדידה, וימים אחרים שבהם פשוט אין.

שימו לב שהסומק והזעתר שאתם משתמשים בהם הם טבעיים וממקור אמין ולא כאלו שמעורבבים עם מלח לימון ועוד הפתעות…

לבצק

• 1 ק"ג קמח לבן
• 2 כפיות שמרים יבשים
• 2 כפיות סוכר
• 1 כפית גדושה מלח גס
• 2 כפות שמן זית
• כ-700-750 מ"ל מים

לציפויים

• 4 כפות גדושות סומק טחון + 5 כפות שמן זית + קצת מלח גס
• 4 כפות גדושות זעתר + 5 כפות שמן זית + קצת מלח גס (אפשר להוסיף גם עלי אזוב מהגינה)
• 2 כפות קישק גדושות + 2 כפות סומק טחון + 5 כפות שמן זית

הכנה

1. מערבבים יחד את כל חומרי הבצק ולשים היטב עד שנוצר בצק אחיד, חלק ורך. גם אם הוא טיפה דביק זה בסדר גמור. עוטפים את קערת הבצק בשקית גדולה ומניחים לתפיחה לשעה – שעה וחצי.
2. שופכים את הבצק התפוח למשטח מקומח ומחלקים אותו ליחידות של 100 גרם כל אחת. כל יחידה כזו מגלגלים לכדור בצק, מסדרים את כולם יפה ועם רווחים בין אחד לשני, על תבניות עם ניירות אפייה מקומחים. מניחים מעל מגבת מפודרת קלות בקמח או שקית משומנת. משאירים לתפיחה נוספת של רבע שעה.
3. מערבבים בקעריות את חומרי הציפויים לבחירתכם, כל אחד בקערית משלו, עד שמתקבל ממרח סמיך. אם נראה לכם סמיך מדי הוסיפו עוד קצת שמן זית וגם בידקו שיש בהם מליחות עדינה, שלא יהיה תפל.
4. מחממים תנור לטמפ' של 180 מעלות.
5. מרדדים בעזרת מערוך כל כדור בצק ל"פיתה" דקה בקוטר 20 ס"מ בערך – העובי כאן משחק תפקיד, אני מרדדת לעובי של 3-4 מ"מ. מעבירים בזהירות לתבניות מרופדות בנייר אפייה.
6. מורחים את המנקישים בנדיבות בציפוי הנבחר, אני עושה את זה עם כף.
7. אופים את המנקיש כ-8 דקות בלבד. אני מקפידה אפילו לסובב את התבנית בתנור למרות זמן האפייה הקצר. אתם תראו שהשמן מבעבע, הריח הטוב מתפזר בחלל החדר אבל שולי הבצק נשארים לבנבנים. כל הקטע הוא לשמור את המנקישים רכים אך אפויים. אם אתם חושדים שהמנקיש בצקי מדי/לא אפוי מספיק תוסיפו עוד דקה שתיים, זה תלוי בתנור. (תוכלו כמובן גם לאפות אותו עד להזהבה אם בפיתה פריכה ומתובלת חשקתם).
8. אוכלים מיד או אורזים בקופסה להקפאה, כשהם מתקררים, וביניהם מפריד נייר אפיה או סנדביצ'ים.

ומה אתם חושבים על זה?

ארוחת מנקיש

צריך לקום רעבים בבוקר או לחזור רעבים מהעבודה או פשוט להיות רעבים, להעמיד סיר עם מים וביצה שתתבשל מעט מאוד, להוציא מהפריזר מנקיש ולחמם בטוסטר, כשהוא יוצא לזרוק עליו שליכטה של לבנה טובה, לפתוח מעל את הביצה הרכה, עגבניה מזולפת בשמן זית בצד ו – אתם מסודרים. בערך… כי זה כל כך יפה, טעים וטוב שכולם ירצו גם, תתכוננו. (התרעתי בכותרת… 🙂 )