חסד מופלא

אזהרת מסע: יכול להיות שיהיו פה כמה רעיונות רוחניים, יכול להיות שיהיו מילים קצת דביקות, שיהיה קיטש אבל… הכל אמת. הכל!

מתי לאחרונה שריתם בתחושה של תואם מושלם? שכל חלק בפאזל של היומיום, של החיים, מתחבר בדיוק בדיוק לחלק שלידו. בלי צרימות, בלי בליטות, בלי פגמים, ונגלית תמונה יפה יפה יפה שגורמת לכם להתחבר שוב למהות השמחה, הצחקנית, הטובה שלכם? מאפשרת לכם להיות שטופי אופטימיות וכוח ותקווה?

אז תשמעו סיפור:

"מה זה פרח?" שאל אותנו ח. שהקפיץ אותנו ב-4×4 שלו לנקודת ההתחלה.

הבוקר, שכלל השכמה באמצע הלילה, נסיעה ארוכה דרומה וצריכת אקמולים, לא פגש אותנו צלולות מחשבה לשאלה הקיומית הזאת. למה הוא מתכוון??
התשובה לא אחרה לבוא: "סקס, פרחים נועדו לסקס"… זו היתה ההקדמה להסבר על דרכי הרבייה המעניינות של אירוס ירוחם שאליו הגענו בסוף הטיול. אז אם אתם חייבים לדעת, לאירוס היפיפה הזה יש מבנה של היכל, של ארמון, ובתוכו בלילה נמים להם זכרי דבורת עץ וכך מאביקים את הפרחים.
אז סקס אמנם אין (גם) בפוסט הזה אבל ברוכים הבאים להרמון שלנו.

החורף הזה הוריד גשמי ברכה גם בנגב והטיול שלנו הפעם הגיע להר הנגב.

רק 4 שנים גרתי כאן באזור הזה אבל הן היו משמעותיות בחיי, ולכן עדיין כשאני מעבירה מבט על היופי הפראי של הנוף, על המרחבים, על המונוכרומטיות המרגיעה, אני מרגישה בבית.

קולאז' מהתמונות של דנה, מאיה והגליתיות

רק משוגעות כמונו מסוגלות להעלות לחוד עקב: סלמון וגבינת שמנת, כדורי לבנה, "ערכת" אנטיפסטי של צלפים במלח, עגבניות מיובשות בשמן זית, זיתים, סלמי ופפרוני, ממרח ארטישוק, חצילים של אבי, גבינות עיזים, לחמים, ירקות ופירות, פירות יבשים, עוגיות, בקבוק קאווה וערכת קפה. בטוח שכחתי משהו!

מה שנקרא, הומאז' צנוע לארוזות של שדה בוקר… (האוכל בשקיות שהיינו לוקחים לטיולים בימי התיכון)

קולאז' מהתמונות של גליתח, דנה, מאיה וגליתש

פורטרט עצמי

(כי אי אפשר שדה בוקר בלי השיר הזה)

הזמן עובד אפילו במדבר והיום כבר העריב. מיהרנו קצת כי רצינו להקים את האוהל עוד באור ודניאלה, שלא יכלה להשאיר את בית הקפה שלה בלי אמא בשישי בבוקר, כבר דהרה בכבישים לכיוונינו.

שני חברי תיכון שלי חזרו לגור ולעבוד במדרשה. גיל נסע למרכז באותו בוקר כשאנחנו כבר טיפסנו על חוד עקב אבל עם אלון הצלחתי להחליף חיבוק ו…אצנו-רצנו-נסענו לבורות לוץ.

בדרך, בכביש הכי נטוש שיש, עוד הספקתי להתלהב משקיעה מדברית.

השקיעות הכי יפות בעולם!!

האוהל מחכה אז תוך כדי נסיעה…

הדברים מתגלגלים בהרמוניה מושלמת. הנה האוהל הענק מוקם, נפרקות המכוניות, דניאלה מגיעה, המדורה נדלקת. דנה מתחילה לבשל את הפוייקה, היין נמזג, מישהי הולכת לנמנם, מישהי קוראת ספר.

הקור של המדבר הולך וגובר, כולנו עם מעילים, צעיפים, כובעים, מצטמצמות סביב המדורה. מקשקשות, צוחקות. מקשיבות ליוקליילי שמתנגן באוהל הקרוב. השמיים זרועי כוכבים באופן שמרחיב את הלב.

אוכלות בשתיקה מרוכזת, מרגישות את מאמץ 15 הקילומטרים שטיפסנו וירדנו.

פוייקה ירקות וחיטה

הרוח מתגברת ואנחנו מסיימות לאכול ומתקפלות לאוהל, מקוות שישארו לנו גחלים לבוקר. אני לובשת עוד זוג מכנסיים וסוודר גולף מחמם ומביטה בצער בפיג'מה המקופלת – אין סיכוי לדקיקונת הזאת כאן.

לתוך השק"ש, מתכרבלת בשמיכת הפליז, מועכת את הכרית, מנסה למצוא תנוחה נוחה, מנסה לאגור חום. נראה לי שכולנו נרדמנו בהתחלה לקצת אבל ממש לקצת. שאר הלילה היה ארוך ומפרך, הקור היה בלתי נסבל. קמתי ולבשתי עוד מכנסי טרנינג על שני הזוגות שכבר לבשתי. עכשיו כבר לבשתי גופיית ספגטי, גופיה ארוכה, סוודר גולף, וסט פליז ומעיל פליז, 3 זוגות מכנסיים, 2 זוגות גרביים (טעות חמורה שלא גרבתי עוד זוג!!), עטופה בשמיכת פליז (דקה מדי!) בתוך שק"ש (שלא מותאם לאקלים ארקטי! ביג מיסטייק!!!). ירדה כמות מטורפת של טל, היה קר, הרוח ניפנפה ביריעות האוהל, כלבים נבחו, המזרון שדה היה דק ולא נוח, וקר קפוא, כבר אמרתי?  אויייייי כמה חיכיתי שהבוקר יעלה.

והוא עלה.

השמש חיממה לאט וככל שנהיה נעים יותר הצלחנו לתפוס רגעי שינה מתוקים.

קמנו קצת המומות אבל כמה רגעים מול המדבר והשמיים הכחולים הצליחו להבריא אותנו די מהר.

מישהי כבר הדליקה מדורה, תה וקפה, גלית התחילה להכין שקשוקה, דניאלה סלט פירות.

אחרי הארוחה המשובחת יצאנו בעקבות הפרחים.

השקשוקה המפוארת

כל הזכויות בקולאז' שמורות לגליתש, גליתח, מאיה ודנה

כשמאיה אמרה לי ש: "בפעם הבאה טיול בצפון ויותר חיות בבקשה" החשד שלי התבסס… היא, הגולשת הקולית שלנו, קצת נבוכה להסתובב עם חננות טבע שכמונו… מדי פעם ניסתה ככה להשתרך מאחור… תראו אותה למשל בתמונה פה למעלה. אני?? רק אל תצלמי את הפנים שלי…ובדיוק כשהן מחפשות עוד פרח במגדיר…(גם ככה בגללן היתה לי פאדיחה איומה ושלחתי הקלטת חצילים משוגעת לכל קבוצת הגלישה שלי בטעות!!! למות!)

אבל אנחנו בכל זאת אוהבות אותך, מאיה 🙂  ובכלל נשים נפלאות שכמותכן… אני אוהבת אתכן.

מבורות לוץ נסענו לשמורת אירוס ירוחם. התחלנו עם האירוס הזה ואיתו גם נסיים.

הגענו בשעה הכי יפה של היום, השעה המוזהבת לפני השקיעה

אירוס ירוחם

כחלית ההרים

מי שיער שעשרים וחמש שנים אחרי התיכון לחינוך סביבתי אני אהיה כזאת סביבתניקית שרק רוצה לטייל כל היום??? גם אני לפעמים קצת בשוק והאמת שזה לא תמיד בא בקלות, אבל ברגע שאנחנו נפגשות ויוצאות לדרך אני מרגישה שאנחנו נכנסות למימד אחר, לרגעי חסד מופלא.

תראי – אני אומרת לעצמי בשקט בלב – את בשפע, את בשימחה ואת ממש נהדרת! – אלו החברות שלך ואת מוקפת בכל היופי הזה, בכל הטוב הזה.

בשפע של קירבה ואהבה, שפע של ידע, סיפורים וניסיון, שפע של צחוק.

וסביבנו המדבר על פרחיו וכוכביו, שיפעת כוכביו.

איזה מקום נפלא להיות בו.

(כי אי אפשר שדה בוקר בלי השיר הזה גם)

ובדרך חזרה הביתה, במכונית, הספיקה גלית ח. הכה מוכשרת, המכונה גם וונדר-וומן, לערוך ולשלוח לנו כזה סרטון מ ה מ ם  ❤    אנחנו עוד בתוך זה, עוד לא נפרדנו… אבל אני מיד התחלתי לדמוע מגעגועים…

* מתכון של אוכל יהיה בפוסט הבא.. 🙂