מסתובבת לי בעין חשק

לא ראיתי את עינבר כבר די הרבה זמן ויום שלישי-חופשי שלי נראה כמו הזמן המתאים לעשות זאת.

מכיוון שהצטרף למשפחה צאצא חדש הצטיידתי בעוגה ,מרק ומצב רוח מצויין שהושפע מהיום הצלול והקר ומשמי הסתיו החצויים בין תכלת ובין עננים אפורים.

הביקור של הילה אחותי היפיפיה והנמרצת (סתם לאינפורמציה כללית, אני הפחות יפה וההרבה פחות נמרצת…) ושרון, חברתה שהפכה גם לקצת חברתי, מילא אותי תשוקת מרחבים וכנאפה, אז ברור שלקחתי איתי מצלמה ומגפיים והחלטתי לתור קצת את הסביבה לפני שאגיע לעין זיוון ובסוף … לכנאפה.

יצאתי לי לדרך חוצה את שדות העמק. כשעצרתי לתדלק קולות של עגורים מילאו את האויר אבל מבטים לכאן ולכאן העלו רק דרור תועה. איפה הם?

אני אוהבת את הכביש הצר המוביל מצומת הגומא אל רמת הגולן. הוא כביש של פעם, צר ותחום אקליפטוסים גבוהים וכשנוסעים בו מרגישים שנכנסים אל תוך סיפור. מבט חטוף הצידה ואהההה! הנה הם!!! חונים בשדה התירס שמתחבא מאחורי האקליפטוסים.

עגורים בשדה התירב

מי יתנני עוף

עגור ובוץ

והנה הם!! במדיטציה עם אנפות לבנות בבריכות הדגים.  מיד ברחו העגורים לפטפט בשדה, האנפות נותרו בשלוותן.

אנפות

מדיטציה בבריכת דגים

בעלייה לרמה, בפיתול הראשון של הדרך חנתה לי המכונית בצידי הכביש בואכה עין חשק.

כבר זמן מה שמתחשק לי לבקר בפינת החמד הזו, עוד לא הייתי בה מעולם, והנה זה קרה מעצמו 🙂 .

"מה? וטיילת לבד? איזה באסה!" – פסקה גל, הגדולה שלי, כשסיפרתי לה בערב חוויות מהיום. אבל זה בדיוק כל הקסם.

יום אחרי גשם הוא יום מושלם לטיולים ואני הייתי לבדי, במסלול לא מוכר, בטבע! פנויה לקלוט כל רחש ותזוזה, כל שינוי שמביאות הרוח והשמש, כל ריח.

אז הלכתי והלכתי והופתעתי שאני לא מגיעה למעיין, משום מה דימיינתי אותו קרוב יותר לכביש. המגפיים שלי נהיו כבדות יותר ויותר מהבוץ השחור שדבק בהן וחשבתי על זה שאולי אני מעכבת את עינבר אבל כבר לא יכולתי לחזור, הייתי חייבת להגיע אל הנביעה. פרפרים צבעוניים, חגבים חומים שבקפיצה חושפים ביטנת משי כתומה, דורסים, ציפורי שיר, צבאים, כבר התחלתי לפנטז על לילה לבד בשטח.. אולי אראה זאבים.. אולי צבוע…  עד שראיתי אותם מרחוק – את הקנים הגדלים בערוצי מים. כשהתקרבתי רחש המים הרבים ריגש אותי, זה מהגשמים? הזרימה נשמעה ממש חזקה. מהשביל לא הצלחתי לראות את הנחל, כולו סבוך קנים, פטל, תאנים וקוצים ולא שלא ניסיתי! ירדתי ממנו ופסעתי על עקבות הצבאים אבל לא מצאתי פירצה שתאפשר לי להשקיף אז חזרתי לשביל. הוא הוריד אותי אל יובלון רדוד וממנו במעבר קצר, ירוק וצר בין שיחי נענע ופטל אל בינות הקנים, אל בריכה יפיפיה ומפלון שוצף. וואו.

מבט לעמק החולה

שמש בשלולית

דומים

צבי א'צבאים

צבאים

שבילי בוץ

 

בבוץ

השתקפות

תאנים בעין חשק

פטל בעין חשק

5150

במגפיים

נענע ופרפר

 

פטל מצהיב

 

נחל חמדל

סרטן נחלים

עין חשק62

עין חשק

בעין חשק

בעין חשקבעין חשק

מבט לעמק

מי אני?

מי אני?

בשלב הזה התעננו שוב השמיים ואני חציתי בזהירות את המים בראש המפלון אל עבר שביל שראיתי בגדה השניה, שמחתי שאני עם מגפי הגשם שלי ושלא אצטרך לבלות את שארית היום בגרביים רטובות.

סתיו

סתיו

משם כבר חזרתי די מהר לאוטו תוך שאני מחרידה שלישיית צבאים נוספת. שמתם לב שהדרך חזרה תמיד קצרה יותר?

צבי ב'

צבאים

עוד פעם את?
עוד פעם את?

חזרתי לכביש והתחלתי לטפס לרמה. השמיים היו אפורים וכבדים ואת החלון הקידמי החלו לנקד טיפות של גשם, כשהגעתי לעינבר כבר ירד גשם חזק ונהיה ממש קר.

"את בסדר עם מזג אויר כזה?" – היא שאלה והבנתי למה.

כשאני בבית או בעבודה אני מוטרדת מהקור והבוץ ומהכביסה ומאי הנוחות שבלצאת ולהיכנס ושהבנות לא ירטבו ויתקררו בדרך לבי"ס ואיך חתולי העולם מסתדרים….. אבל כשיוצאים לדרך לוקחים בחשבון ובהבנה שהכל יכול לקרות ובעצם הכל בסדר. לגמרי בסדר. אותי באופן אישי מזג האויר אפילו מילא אושר והזכיר לי שפעם נורא נורא אהבתי את הסתיו ואת החורף ותהיתי איפה איבדתי את האידית הזאת ואיך נהייתי כזאת כבדה ורטנונית…

בועז ינק ואנחנו ישבנו ושתינו קפה באור האפור הנעים שנכנס מבעד לחלון הגדול ומשכנו את הזמן הכפרי הזה בעדינות. אלביס התיש היה בדרך לדיר וחיכו לו כמה עשרות עיזים נרגשות – שעוד לא הבינו שהן נרגשות ועינבר אחת, קצת במתח מאיך הוא יתקבל ומה הוא יעולל שם.

רק התה פוטוגני בגשם
רק התה פוטוגני בגשם

נהגתי באוטו מוקסמת מיופי הדרך המוקפת גפנים בצבעי שלכת והרים שבראשם ערפל, והתפתלתי איתה עד שהגעתי למסעדה.

בגשם

דרכים צדדיות

 

נוף גולן בסתיו

כרמים בסתיו

 

כנאפה במסעדה

אחרי כל זה, יש מתכון לכנאפה?

אז זהו שלא. יש מתכון למרק!

מרק בטטה ותירס – 6-8 מנות

מרק בטטה ותירס

את המרק הזה הכנתי כבר פעמיים השבוע והוא מזין, משביע ומחמם בטן ולב. בלי תחכומי תבלינים או חלב קוקוס, רק הירקות שבו מדברים.

נועם הכין לי אותו לראשונה כשחזרנו מבית היולדות עם גל.. או אילאיל… (אלוהים!! יש לנו רק שתיים ואני לא זוכרת…!!! זה מרק מיתולוגי!) ודנה שבאה לבקר (והביאה לי פינוקי אוכל משלה) ישבה איתי לאכול ומאז נפשה יוצאת אליו. אז דנה? זה המתכון 🙂

  • כ-1.5 ק"ג בטטות קלופות, חתוכות לקוביות קטנות יחסית (1.5*1.5 ס"מ)
  • 1 מגשית תירס , לגלח את השיניים מהקלחים
  • 2 בצלים בינוניים קלופים, קצוצים קטן
  • 1 שורש סלרי גדול או 2 קטנים, קלופים וחתוכים לקוביות קטנות
  • 1 שורש פטרוזיליה
  • מלח ופלפל שחור
  • מים
  • 2 כפות שמן זית
  • גרגירים מעוד שני קלחי תירס+30 גרם חמאה – לקישוט
  1. מחממים את השמן בסיר גדול ומכניסים את הבצל, קוביות השורשים וקוביות הבטטה.
  2. מערבבים, מכסים במכסה ומטגנים/מבשלים על אש בינונית כחמש-שבע דקות. מערבבים מדי פעם.
  3. כשהירקות נדבקים קצת ומעלים ניחוח טוב והבטטה טיפ'לה מתרככת מוסיפים את התירס ומבשלים עוד דקה.
  4. עכשיו המים – אני בדרך כלל מכסה עד גובה הירקות ועוד סנטימטר.
  5. מבשלים על אש בינונית נמוכה כשעה – שעה ורבע, עד שכל השורשים מתרככים היטב. מתבלים במלח וקצת פלפל שחור טרי.
  6. מכבים את האש ונותנים להתקרר על הכיריים כחצי שעה.
  7. מעבירים 4 מצקות מלאות מרק לבלנדר או לפוד (בלנדר מוט לא עושה טוב למרקם במקרה הזה) וטוחנים היטב. מחזירים לסיר ורואים אם היחס בין הטחון לשלם משביע רצון. לפעמים צריך לדלל בעוד קצת מים ולפעמים רוצים לטחון עוד קצת מהמרק כדי להסמיך אותו, זה לפי מה שתרצו, אבל אני ממש לא ממליצה לטחון את כל המרק!
  8. לקישוט המרק אני מטגנת את גרגירי התירס הנוספים בחמאה עד שהם מזהיבים קלות ומתחילים לקפצץ.
מרק בטטה ותירס
מרק בטטה ותירס

התעורר החשק? קדימה, צאו לטייל לבד. אפילו לרבע שעה אפילו בעיר אפילו ברחוב שלכם – התבוננות מרפסות וציפורים על עצים. יש ציפורים בעיר! אני זוכרת 🙂 וראיתם איזה ירח יש הלילה?

(כנאפה תוכלו למצוא כאן)

מודעות פרסומת

33 מחשבות על “מסתובבת לי בעין חשק

  1. אידיתי, הפוסט שלך מרגש מאין כמוהו! אחרי שקראתי אותו לאיטי, עליתי חזרה לתחילתו ועברתי שוב על התמונות הנפלאות שצילמת!
    כמה יפה הטבע. התמונה של העלים משתקפים בבוץ, הצבאים והעגורים. מושלם. שמחה לראות שאת נהנית מהמקום בו את נמצאת. אני בהחלט נהניתי מהביקור אצלך 🙂
    מחר אקנה תירס {כי בטטות תמיד יש אצלנו} ואכין את המרק הטעים שלך. ואפילו יש לי מפית של בבושקה לשים לידו ❤ הכל בזכותך!

    1. בהחלט עושה חשק…..בעיקר לבקר בקרוב ברמת הגולן(: ו כמובן שלהכין את המרק המהממם של נועם ( זאת היתה גלגל….חורף…..כמה זמן עבר! ), אז משיטוטי בוינה שולחת לך חיבוק חם ואוהב, התמונות משגעות ונפגש ממש בקרוב(((:

    1. סיבכת אותי מרג'ורי. חשבתי שאני בזה לאורתוגרפיה גם אבל לא באמת ידעתי מה זה…אז גרמת לי לבדוק וגרמת לי לחשוב – אני נהניתי! 🙂 (את מהדור שראה "הידוענים" של קיציס ופרידמן?)
      יש בזה מן הדו משמעותיות עבורי, כן. השיגרה וקשיי החיים מאוסים עלי ואכן גורמים לי להסתובב לרוב בחוסר חשק אבל כשאני יוצאת למסע, בין אם הוא לטבע, לעיר אחרת או כל דבר שיוצא מהסדר הרגיל, הו זה ממלא אותי חשק רב. אלו המלחמות הקטנות והמשעממות שלי לצאת מהשיגרה באמצעי קיום דלים, נקרא לזה. ואתם צריכים לקרוא את זה! 😉
      וכמובן שם המקום… כאילו בהפוך על הפוך.
      תודה ששמת לב והתייחסת וכן אני יודעת שאלו נשמעות תלונות מתוך רומן זול מהמאה ה-19…

  2. אח, איזה כיף. וצבאים!
    בדיוק נזכרתי אתמול איך הייתי מסתובבת בדד ביערות ובגבעות של דרום אנגליה לפני חודשים ספורים, פשוט הולכת והולכת ומוצאת כל מיני ציפורים, פרפרים ונקודות נוף יפהפיות, וגם מטמונים נסתרים (סיפור ארוך). בארץ זה כל כך מסובך לי ולא נגיש (תחבורה ציבורית @#$%).

    וכדאי לדעת – אי שם בהמשך השנה, עם בוא עונת הפריחה, מסתתרים בביצה שליד צומת הגומא סחלבי ביצות תמירים בגוון ורוד עז במיוחד, יפהפיים. פשוט מחנים בתחנה ליד ויוצאים ברגל לחפש…

  3. אידית, המרק נראה מפנק.
    שאפו על הצלחת הבלוג, אני חוזר לקרוא בו לאחר תקופה שהוא קצת נעלם לי מהרדאר, עברתי לבית חדש עם מטבח גדול ומפנק ובו אוכל להכין כל אחד ואחד ממאכלי הבלוג!

    שיהיה סתיו נעים

  4. תמונות מקסימות שממלאות את הנפש באור.

    והמרק, עושה חשק לחורף כמו שיש רק בגליל ובגולן.

    למרות שהייתי באיזור לפני שבוע, עשית לי חשק לחזור.

    פוסט נהדר.

    נועה

  5. פשוט תענוג לקרוא אותך.
    על אף שיורד קצת גשם (ואולי דווקא?) אני עוד שניה בתוך מגפי הגשם שלי בדרכי לטיול קצר בחוץ של התבוננות ואוויר.
    נהדרת את!

  6. מקסים! התעלפתי מהתמונות והוצפתי בזכרונות.
    אפילו מיהרתי לגוגל לבדוק אם אני זוכרת עדיין את שמות הציפורים (טוב, לקח לי קצת אבל הגעתי לדוחל).
    מזדהה איתך לגמרי בתשוקה הזו ליציאה מהשיגרה, אף על פי שלאחרונה למדתי גם להנות משיגרה – הגיל כנראה…
    יאללה, עוד! מילים ותמונות וגם אם אין מתכון, נסתדר.

    1. באמת נראה לי שעוד משהו דומה יכתב…. חזרתי מטיול נהדר נוסף 🙂
      תודה רבה תמי יקרה וגם תודה על הדוחל, לא ידעתי לזהות.

      1. כלומר, אני חושבת שזה דוחל, אולי דוחל נקבה.
        חוץ מזה כרגע גמרנו לאכול צלחת גדושה במרק הנ"ל – יצא נהדר.
        במקום שורש פטרוזיליה שמתי ארטישוק ירושלמי. מאד משביע וטעים.
        וכנאפה – גם זה רעיון מצוין לקפוץ בהזדמנות לקונדיטוריה שליד התחנה המרכזית,
        ולמרות שהנוף לא יהיה זהה לזה שלכם…

  7. עידיתי יקרה
    קראתי את מה שכתבת וצלמת וזה יפה כל כך ומוכר לי
    כאילו הייתי אני
    במקומך,
    וגם את הערת הגשם הבנתי כאילו אני במקומך.כאילו את שאלת ואני עניתי.
    כמה את כנה וחיובית וכמה ,עם מגפיים או בלי,את דומה לצביה בעצמך.
    המרק באמת היה אגדה .
    מצפה לך שתשובי!
    עינבר

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s