מלאת תשוקה

כמו נחצה קו גבול מוחשי, ה-1 לספטמבר הגיע והופ נסוג לו הקיץ מעדנות. לא בחשש, לא במנוסה, אבל כמו ברכות הנמיך את עוצמת קרני השמש שלו,  והיא עצמה שינתה זווית בשמיים, או שאולי אנחנו שינינו, בכל זאת כוכב לכת…

בבוקר ובערב הוא מפנה יותר ויותר מקום לסתיו ואני מוציאה עוד ועוד סוודרים ושאלים מהארון. אפילו ללכת יחפה בבית כבר לא מתחשק, הרגליים רוצות בידוד. החושך יורד מוקדם יותר והוא סוג אחר של חושך, עמוק יותר, כהה יותר.

אני מחכה ליופיו של החורף כאן אבל גם חוששת.

הקיץ הזה על חומו המרגיע הביא לי נוחם ותחושה של הקלה מול המקום שאני נמצאת בו כרגע. פחות נלחמת, פחות בועטת, רק תוהה לפעמים אם נכנעתי ואיך לקרוא לזה עכשיו? השלמה?  ואולי בהשלמה הזו יש גם סוג של ניצחון? – כי כבר נוכחתי שהדברים הם לא מוחלטים וזה לא רק ויתור אלא גם אימוץ של חדש ושונה.

אבל אני נצמדת אל הקיץ ולא רוצה שילך, פוסעת בעקבותיו הרחבים והחמים, כבר מפליגה בדימיונות ומתרפקת על קרני שמש מרצדות, על ימים מופזים, ארוכים ונמתחים. ואוכלת הרבה פסיפלורות, פסיפלורות שהן קיץ עגלגל, ריחני ומלא תשוקה.

הפסיפלורות שופעות עכשיו, מסמיקות מפרי שנחשף מתחת לעלווה, מתפוצצות מעסיס וגרעינים, מרככות את פרידת הקיץ.

פנה קוטה היתה ללא עוררין מלכת קינוחי הקיץ שלנו. הקרירות והחלקלקות שלה, מיעוט המרכיבים מול אפשרויות הגיוון הבלתי נדלות כמעט, זריזות ההכנה וגם בונוס -לא צריך להדליק תנור. אז קצת משמין… נכון, אבל מתוקים מבחינתי צריכים להגיע בסמול סייז. מידתיות היא תכונה מוערכת מאוד בתחום הזה.

בכל מקרה, כה התבקש לשלב בין התאוות (פסיפלורה+פנה קוטה) וכך נוצרה לה "הפסיפלורה הממולאת" שלנו – פנה קוטת פסיפלורה משועשעת בתוך קליפת פסיפלורה.

פנה קוטה פסיפלורה

 

פנה קוטה פסיפלורה  –  12 פסיפלורות ממולאות

  • 200 מ"ל מיץ פסיפלורה טרי מכ-20 פסיפלורות ( תקראו קודם את כל הוראות ההכנה. משתמשים בקליפה! לא לחצות סתם)
  • 90 גרם סוכר
  • 300 מ"ל שמנת מתוקה
  • 11/2 -אחת וחצי- כפיות אבקת ג'לטין
  • 21/2 -שתיים וחצי- כפות מים
  1. שוטפים את הפסיפלורות ומנגבים אותן בטפיחות קלות עם נייר מגבת.
  2. חותכים בזהירות מעט מאוד מחלקן התחתון של 12 פסיפלורות כך שרק יווצר בסיס ישר שיעמיד את הפסיפלורה. שימו לב שלא פצעתן אותה אחרת המילוי יברח!
  3. חותכים את חלקן העליון כמו מכסה ושומרים עליו.
  4. מרוקנים את תוכן הפסיפלורות למסננת גדולה שעומדת מעל קערה ובעזרת כף בוחשים ומועכים כדי לשחרר את המיץ.
  5. אוספים 200 מ"ל מיץ.  גם מהפסיפלורות שלא מיועדות למילוי ואפשר פשוט לחצות אותן ולרוקן למסננת.
  6. מעמידים את הפסיפלורות המיועדות למילוי בתבנית או על מגש כשלידן המכסה.
  7. שמים בקערית קטנה את המים ומפזרים עליהם את הג'לטין. משאירים לעמוד כך כשלוש דקות. מערבבים עם מזלג ונותנים לג'לטין לספוח מים עד שנצטרך להשתמש בו.
  8. מחממים את השמנת והסוכר בסיר קטן כמעט עד לרתיחה, מכבים את האש.
  9. מערבבים את הג'לטין לתוך השמנת החמה ומערבבים היטב עד שהוא נמס.
  10. מוסיפים את מיץ הפסיפלורה, מערבבים ומסננים הכל לתוך כד מידה.
  11. יוצקים את המסה בעדינות לתוך הפסיפלורות המרוקנות, מניחים את המכסים על הפתח ומעבירים בזהירות למקרר לייצוב של לפחות 3 שעות.

פסיפלורה

פרי התאווה

כמו צדפה

מיץ פסיפלורה

עלים וקרם מיץ וקרם

פנה קוטה פסיפלורה

תאווה ושעשועים
תאווה ושעשועים

פנה קוטה פסיפלורה

פסיפלורה משועשעת

פנה קוטה פסיפלורה

מושלמת

תאווה אמיתית

מתפנקים עם פנה קוטה

פנה קוטה פסיפלורה אחר הצהריים

אל תתנו לחתול לשמור על הפנה קוטה!
אל תתנו לחתול לשמור על הפנה קוטה!

מתפנקים ומשתעשעים

ונפרדים מהקיץ בגבורה, נושאים בתוכנו את מתיקותו. בהצלחה  ❤

[דרך אגב, אם אין לכם ביבי משלכם (ולא מציעה לכן להסתבך עם שרה!!!) מצאו אחד בדחיפות, כי הוא מביא לי את הפסיפלורות הכי טעימות אבר. תודה ביבי מעוז 🙂 ]

 

מודעות פרסומת

15 מחשבות על “מלאת תשוקה

  1. יפהפה ומעודן, כרגיל. הצלחתי לפספס את רוב עונת הפסיפלורה, אבל הרווחתי עונת תותים ופירות יער ארוכה במיוחד באירופה!

    אצלי הקיץ הישראלי הוא דווקא דבר מסואב שיש לברוח ממנו ככל האפשר. אולי כי במרכז הוא מיוזע ולוהט ולח עד גועל, המותיר אותך במרחביו הקרירים וסגורים מדי של המזגן. השנה הקיץ שנגמר היה דווקא לונדוני, מעודן, נעים, עם אור כתום בשעות הערב המאוחרות והקרירות על גדת התמזה, שהתחלפו במזג אוויר אפור מטושטש עם פטריות שצצות בכל מקום, ואז באבחת טיסה אחת מצערת הוחלפו בשאריות קיץ ישראלי מדכא במרכז, ללא שמיכת הפוך, ללא התמזה. אוף.

    1. יעלר, חזרת יקירה???
      אם את מגיעה הנה אני מארגנת לך מיד פסיפלורות נפלאות שינעימו לך ככל האפשר את נחיתתך. והפוך (פ' דגושה) כאן מובטח! 🙂

  2. אידיתה מקסימה ויקרה, כמה אני מתגעגעת אליך, לימים בהם בילינו יחד, לשות, בוחשות, מצלמות וטועמות. הצילומים שלך כמו הכתיבה מרוממי נפש. שלשום הלכתי לטיול קצר לאורך הנחל- עד עץ האקליפטוס הגבוה, זה עם הבית מהעץ. חשבתי לעצמי: " איך היית עכשיו נעמדת, מכוונת מצלמה אל עבר שדה הכותנה הפורח …" (ואז כמובן כהרגלך תופסת במהירות איזה זבובון חצוף או דבורה יושבים על איזה פרח…).
    נישוקים וגעגועים
    אלה

    1. אלונת, והנה מתוך העומס והנטל אצלכם נחתת אצלי לביקור קצרצר כמו אחת הדבורים המתוקות ההן. שמחה גדולה 🙂
      גם אני מתגעגעת ❤ חיבוקים ונישוקים

  3. זה לא שאני ארוץ עכשיו לקנות פסיפלורה ולהכין פנקוטה,
    זה דוקא יותר להשאיר את הצילומים והמילים בגדר אמנות בפני עצמה.
    מקסים!
    "אני מחכה ליופיו של החורף כאן אבל גם חוששת." – כתבת. אין לך מושג כמה אני מזדהה איתך.
    בינתיים אני מנסה להשלים עם בואו של הסתיו, כי אי אפשר יותר להתעלם מהיופי הזה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s