"פנקייק" שנגחאי

חלוקים בדעותינו, מתקוטטים עליהן במרץ- כל צד והמתלהמים שלו, מתלבטים באיזו דרך ללכת. הדברים שהיו כה ברורים פעם לדור המקימים פינו מקום להתלבטויות וספקות. כלכך יהודי מצידנו.

כן, נעשו הרבה טעויות אבל היי, יש לנו מדינה להתווכח בה! והיא היחידה בעולם! וכשהמערכה הזו תסתיים נמשיך לחיות פה יחד כולנו. חייבים שמכל הרע הזה יצא גם טוב, לישראל ולפלסטין. הייתי רוצה שהקיום שלנו כאן לא ילווה בבושה. אני מקנאה בהורים שלי שפעם, ואולי גם היום, היו רק גאים במדינת ישראל.

כשאני שומעת את השיר הזה אני מצטמררת כולי. כשאלתרמן כתב, כשרוזנבלום הלחין וכשהלהקה שרה הדברים נראו אחרת והיתה אמונה גדולה בדרך. הם חיו את האידיאל (אם היו מתחבטים קצת אז, יכול להיות שלא היינו מגיעים ככה לקונפליקטים האלו היום?) . אבל השיר הזה מספר את מסע הגבורה של הולדתנו ומזכיר לי שהופקד בידינו משהו כבד וחשוב ואנחנו לא שומרים עליו היטב… איזה כאב.

מעבר למלחמה של טילים והרס ופחד ורוע וצדק – שלנו ושלהם, אני מרגישה שיש פה מלחמה על המשך הדרך.

אני מתקשה להבין את השמאלנים הקיצוניים שכל ליבם קשוב לסבלות הפלסטינים ושכחו את אותם ש"אומתם לא היתה להם אם, לא ידעה בצאתם לדרך" שיצרו עבורם את המדינה בה הם חיים ומתבטאים היום, ומתקשה להבין את הימנים הקיצוניים שדומים בעיני לשנואי נפשם השולטים בעזה ולנצח נצחים מבחינתם נישא חרב.  איך עוד לא נמצאה דרך הביניים?

כמעט לא האמנתי כשקראתי את טיוטת הפוסט הזה שכתבתי לפני כשלושה שבועות:

 

הימים נכנסו סופסוף לשיגרה. מבורכת אומנם אבל שגרה, אתם יודעים… אפעס קצת משעמם.

קל יותר לקבל השראה בזיגזגים מאשר בקו ישר אבל כל דרך היא דרך היא דרך אומרים חכמי הזן אז אני מנסה תמיד להיסתכל טוב סביב.

הימים מתארכים שזה נפלא אבל עמוסים שזה בעייתי למי שתמיד אין לה זמן, גם כשאובייקטיבית יש. חום היום לא מצליח לחדור אל הבית הקריר שלנו ולא נעים לי לספר..אבל כשאני יוצאת לתלות כביסה אחר הצהריים אני לובשת סוודר מפאת הרוח הפראית והקרה. אשכרה קרה!

והמונדיאל. מדי פעם אני מנסה לתפוס משחק בתוך כל הריצות וההסעות וחגיגות סוף השנה ואז אנחנו מתיישבות גם לארוחת ערב או נישנוש מול הטלויזיה. לפעמים אפילו נועם מצטרף אלינו כדי לייצג את המגזר הלכאורה מתעניין יותר בכדורגל, לפעמים הוא משאיר את הכבוד למלך או גרביים שמנמנמים מול השחקנים המתזזים באפיסת כוחות. כל אחד והבחירות שלו בחיים 🙂

 

מאז עפו הרבה רקטות בשמי ישראל. איזה שיעמום ואיזה נעליים. ומי בישל בכלל? אכלנו, בטח,  אבל לא בישלתי בהתלהבות ובבטן קיננה כל הזמן תחושת אי שקט.

גמר המונדיאל השבוע כבר תפס אותי חסרת עניין ושימחה. התפעלתי למראה כתבת טלויזיה על אנשים בנגב שצופים יחד במסכי ענק במשחקים וכל כמה דקות עוברים למרחב המוגן וחוזרים למשחק בצחוק וגיל. חסינות של מציאות יומיומית עגומה.

אני רק בהיתי כל לילה בעיניים חשדניות בעמק שלנו ובכפרים השכנים, שמא מתבגר אידיוט ממול יחליט להשתעשע בפצמ"רים החדשים שקיבל ליומולדת 11 ויעיף אותם עלינו. אבל בינתיים שקט פה, שקט מתוח כזה.

העמק
העמק

ואחרי עוד ברברת אקטואליה (מה נהיה איתי???) אני בכל זאת רוצה לשתף אתכם בחטיף החדש שנישנשנו פה ושם לאחרונה. אמנם מצריך עבודה וטיגון (!!! אפשר גם לאפות..) אבל פעם ב… זה בסדר ותמיד אפשר לשתף את הקטנים/מתבגרים שלכם ולהסיח את דעתם בפעילות מטבח חביבה – ודעו כי לפי התזונה המקרוביוטית בצל ירוק עושה שמחה 🙂

הולך נהדר עם כוס יוגורט ורץ עם בקבוק בירה – לא רק במונדיאל.

פנקייק בצל ירוק ושומשום

חטיף בצל ירוק ושומשום בסגנון שנגחאי –  8 רקיקים קטנים/4 בינוניים – מתאים ל- 6-8 מנשנשים  (המתכון אומץ מכאן)

כדאי לכם להקפיד על הוראות הטיגון הקטנוניות שלי ולמען מתנגדי הטיגון הוספתי בסוף אפשרות אפייה.

  •  280 גרם= 2 כוסות קמח לבן
  • 180 מ"ל= 3/4 כוס מים רותחים
  • 1 חב' כוסברה קצוצה בינוני
  • 6 בצלים ירוקים גדולים – רק החלק הירוק, פרוסים לטבעות
  • 50 גרם= 6 כפות שומשום קלוי
  • מלח גס
  • 1/4 כוס שמן שומשום למריחה
  • מעט סולת לפיזור
  • כוס-כוס וחצי שמן צמחי לטיגון
  • נייר אפייה חתוך לריבועים – להפרדה בין ה"פנקייקים"
  1.  שמים את הקמח בקערה ויוצקים עליו את המים הרותחים. מתחילים לערבב בכף עץ ואוספים לכדור בצק מחוספס ופירורי משהו.
  2. מעבירים את הכדור והפירורים למשטח מקומח קלות ועכשיו, כשהוא פחות חם, אפשר להתחיל ללוש בידיים.
  3. לשים כ-8 דקות עד שנוצר בצק רך ואלסטי אך עדיין לא חלק לגמרי.
  4. מחזירים לקערה, מכסים אותה במגבת לחה ונותנים לעמוד כרבע שעה.
  5. בזמן הזה אפשר לקלות את השומשום ולקצוץ את הכוסברה והבצל הירוק.
  6. בקערה יחכה לכם כדור בצק חלק ורגוע. גלגלו אותו לגליל וחתכו ל-4 או ל- 8 חתיכות ומכל חתיכה צרו שוב כדור קטן.
  7.  אם החלטתם ללכת על פנקייקים גדולים מרדדים כל כדור לעיגול בקוטר 18 ס"מ ואם על קטנים אז ל-10 ס"מ. מורחים אותו בשמן שומשום, מפזרים בנדיבות שומשום קלוי ובצל ירוק וקצת פחות כוסברה. קצת מלח גס על הכל ומגלגלים לסיגר.
  8. הגילגול צריך לקרות תוך כדי הרמה קלה ומתיחה של הבצק כדי שהמילוי לא ידחף לסוף הסיגר, וכן חשוב להקפיד להדק בגילגול – שלא יהיה רופף מדי.
  9. אוחזים את הסיגר משני קצותיו, מותחים טיפה ויוצרים התחלה של קשר. רק עד שנפגשים, מבלי לעבור בלולאה.
  10. מניחים את הקשר על משטח העבודה ומשטחים אותו בעזרת כף היד.
  11. מרדדים שוב לעיגול בקוטר 18 או 10 ס"מ.
  12. מפזרים מעט סולת על צד אחד, הופכים אותו על ריבוע נייר אפייה ומפזרים עליו מעט סולת גם בצד השני, זה יבטיח שה"פנקייקים" שלנו לא ידבקו אחד לשני.
  13. ממשיכים בדיוק כך עם שאר הכדורים ועורמים את הפנקייקים אחד על השני – עם חציצה של הסולת ונייר האפייה כמובן.
  14. מחממים את השמן במחבת בינונית (גובה השמן האידיאלי הוא 1.5 ס"מ בערך) עד שהוא חם אבל לא מדי. הטיגון הוא לא טיגון קצר וחשוב שהפנקייקים לא ישרפו מבחוץ בעוד שהפנים לא הספיק להעשות.
  15. מגלישים בזהירות פנקייק אחד או שניים – תלוי בגודל המחבת – לתוך השמן ומטגנים על אש בינונית כ-6 דק' לגדולים או 4.5 דק' לקטנים תוך כדי שאתם הופכים צד כל חצי דקה-דקה.
  16. כשהפנקייקים זהובים-שחומים משני הצדדים מוציאים בזהירות לנייר סופג.
  17. מפזרים עליהם מעט מלח גס, חותכים למשולשים ואוכלים. עדיף מיד.

מי שאלרגי לטיגון מסיבה כלשהי (כמה עצוב לו…) יכול לנסות את אופציית האפיה. התוצאה שונה מאוד אבל טעימה גם כן.

הפנקייק הופך למין קרקר קשה אך פריך ומעניין:

  1. מורחים כל פנקייק בקצת שמן שומשום משני הצדדים ומניחים בתבנית מרופדת בנייר אפייה.
  2. אופים ב- 180 מעלות כ-30 דקות.
לפני המנוחה
לפני המנוחה
אחרי המנוחה
אחרי המנוחה

פנקייק בצל ירוק, שומשום וכוסברה

מורחים

מתמלאים

מגלגלים

חצי בייגלה

רקיקי בצל ירוק

ערמה של פנקייקים

פנקייק בצל ירוק סיני

מטוגנים
מטוגנים

אפויים
אפויים

 

יאמ יאמ יאממממ זה בסינית?
יאמ יאמ יאממממ זה בסינית?

חטיף לדרך

 

 

חטיף בצל ירוק ושומשום

 

והימים שעוד נכונו לנו… שיהיו רכונים מעלינו ככפות תמרים ולא ככיפת ברזל

 

 

מודעות פרסומת

11 מחשבות על “"פנקייק" שנגחאי

  1. החזרת אותי לסין 🙂 , בצ'נגדו אני אוכלת כאלה כל הזמן , במילויים שונים . מוגש בדרך כלל עם ביצה קשה חומה. את מוזמנת לבוא איתי שנה הבאה , מרץ 2015 . שומרת לך מקום במזוודה.

  2. הבלוג שלך הוא תמיד מרענן, בגלל המיקום התמונות האוכל והסטייל
    אבל הפעם הדברים השפויים שלך הם משב רוח כלכך הכרחי בתוך ים הקיצוניויות.

  3. מרגשת כהרגלך, קולעת בול כהרגלך….והפנקייק……הו מחכה כבר לנסות. שקט שיהיה לנו מצפון מעד דרום. מהודו ועד כוש….לכל הברואים באשר הם. מי יתן ונדע שלום ונפסיק לשנוא…. אוהבת אותך…היישר מן הדרום. אני

    1. אהובית, מקווה שזו לא עוד הפוגה בשבילכם אלא באמת סופו של עידן מטריד. הלוואי הלוואי הלוואי שאביה תגדל להיות ילדה שצבע אדום מבחינתה הוא רק צבע של אודם, שמלה או פרח.
      מתגעגעת מאוד מאוד. ומתי רואים אתכם? אם לא בעתות מלחמה אז בעתות שלום?… 🙂 ❤

  4. la guerra non è mai una risposta, in nessun caso. che colpa ha un bimbo per un conflitto che dura da decenni? perchè lui deve morire per uni pezzo di terra? perchè gli uomini non riescono a vivere in pace in questo pianeta? buoni i pancake…

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s