בלאדי מרי אבטיח

איזה ימים. איזה ימים. קיץ, שמש, ים, פירות והלב רוצה לעוף אבל קשה. הפחד הוא משקולת כבדה. החופש הגדול נראה כרגע כמו כדור פורח – צבעוני ומלא אבל אי אפשר לדעת לאן הוא טס. יהיה לנו קיץ טוב? יהיה לנו קיץ רע? לאן אנחנו הולכים?

מסיבות סיום וימי כיף של סופשנה התערבבו בימי חרדה לגורל הנערים. נרצחו. כמה רציתי שיהיה סוף אחר. למה? מתי היה לנו סוף אחר?

גלי שנאה שוטפים את הארץ מצידם ומצידנו. הגדולה שלי טסה לגרמניה בתחילת השבוע ואני לא יכולה שלא לחשוב על הפחד שמחלחל ללבבות היהודיים בתקופה ההיא בגרמניה הנאצית.  מסוכן ללכת ברחוב, אתה עלול ליפול קורבן לביריון שטוף שנאה. גם אם הייתי ערביה עכשיו בישראל הייתי חוששת ללכת עם הבנות שלי ברחוב. עד יעבור זעם. אסור לנו להיות כאלה!

אבל אם היינו הפוכים, ברור לי שהייתי פוחדת ללכת ברחוב הפלסטיני כיהודיה. מזל שאנחנו הרוב. אבל אסור לנו להיות כאלה!

עמיחי, בן הדוד החכם והרגיש שלי כתב אתמול בפייסבוק שלו: "אני עמיחי ואני לא בעד מוות לערבים. אני עמיחי ואני בהחלט בעד הריסת בתיהם של מחבלים וטרוריסטים, שלילת הזכויות שלהם בבתי הכלא עד למינימום ההכרחי על פי אמנות בחוק. אני עמיחי ורואה את מה שקורה פה בדפי הפייסבוק ומתחיל לחשוש. לחשוש מגזענות מיותרת ומכלילה, חושש משנאה תהומית עיוורת, חושש משירות רע שאנו עושים למשפחות קורבנות הטרור. חושש מכך שיהודים חטפו ילד ערבי ורצחו אותו ולא מבין את ההבדל בינם ובין הרוצחים של גיל- עד נפתלי ואייל. אני עמיחי ואני אוהב את המדינה שלי. מאמין בכך שהיהדות והישראליות הן אחרות, שונות, לא רצחניות, לא מחפשות דם. אני עמיחי ואני מאמין שאנו עם סגולה – ועל כן אנו נדרשים להתנהג ככזה! "

אני לא יודעת לגבי עם הסגולה הזה אבל כואב לי לראות כמה סבל ומוגבלות יש באזור הסבוך הזה שלנו ואנחנו לא מצליחים לסגל התנהלות אחרת. למצוא את הפיתרון.

אמו של אחד החוטפים הפלסטינים טוענת שאינה יודעת היכן הוא ומכחישה את האפשרות שבנה הוא מחבל רצחני, אבל אם זה הוא – אמרה – אני גאה בו. למה?? למה אישה טיפשה?? איזו מן אם את שמעודדת נטילת חיים של בן אנוש?

ומולה משפחתו של אחד הנערים שנרצחו, אציליים ומתונים בצורה מעוררת השתאות לנוכח הכאב העצום, ואומרים: אין הבדל בין דם לדם – על רצח הנער הערבי הנחשד כנקמה.

שחור ולבן. כמה בילבול בתקופות כאלו. איך מתחילים מההתחלה? מי כאן הטוב ומי הרע? איך מתקנים? אני תמימה מדי/ ילדותית מדי שיש לי מחשבות בזכות האנושיות בימים כאלו? הם מבינים רק כוח? אולי שלום עכשיו?

מתי סוף סוף ואיך נגדל כאן דור נקי מטינה ופחד? – הקשיבו אנשים בחברון ותל אביב, בעזה ובאר שבע, אל תתנו לחושך לנצח. תראו כמה אנחנו עדיין דומים! אפשר להיות טובים ביחד! אבל מי שומע? מי?

 

הוצאת לנו את כל התאבון!!! יופי לך!

תני קצת באסקפיזם יא נודניקית. הרי למה יש בלוגי אוכל? כמה רוע (רוע רוע) אפשר לבלוע? אה? אז שיהיה קצת מתוק, קצת אור בעיניים! איזו עוגה כזו, קצת פירות יער, מגש עץ ישן כזה ואפשר גם מפית כותנה – נו את יודעת, כמו תמיד אצלך כששותים תה בגינה. כן.

אם אתם עדיין כאן… אז נראה לי שכדאי איזה דרינק במקום… שיעשה מסך קליל כזה. שניזכר שגם טוב פה לפעמים ויפה פה ורוב האנשים שאנחנו מכירים הם דווקא בסדר כאלו..ואף יותר.

בלאדי מרי אבטיח

 

בלאדי מרי אבטיח  ל- 6-8-10 אנשים. תלוי אם אתם רוצים מסך שקוף או אטום 🙂

נשמע חשוד אני יודעת. אבל טעים! א ו ה ב ת!!!

עשיתי פה מן מישמש בין בלאדי-מרי לגספאצ'ו… אבל זו דרך נהדרת להשתמש באבטיח הלא כל כך מתוק שנפלתם עליו וגם עם אבטיח מתוק זה מוצלח מאוד.

(אולי תצטרכו לתקן תיבול בהתאם למיץ העגבניות שבו תשתמשו ולמתיקות האבטיח)

  • 700 גרם אבטיח קר ללא קליפה, חתוך לקוביות
  • 1/2 שן שום גדולה
  • 350 מ"ל מיץ עגבניות קר – טבעי ככל האפשר – מקרטון. (פרדוקסלי אבל עובד…)
  • 180-200 מ"ל וודקה קפואה
  • מיץ מחצי לימון ואולי קצת יותר
  • 1 כפית מלח
  • 1/2 כפית פתיתי צ'ילי

הכנה:

  1. שמים הכל בבלנדר וטוחנים היטב היטב למרקם חלק ואחיד.
  2. טועמים ומתקנים תיבול לפי הצורך. יש כאלו שירצו לחזק בוודקה – לכו על זה.
  3. יוצקים לכוסות עם קוביות קרח.

*כדאי מאוד להגיש עם סטירר/מקל סלרי/קש כי מיץ האבטיח נפרד במהירות ברגע שהקוקטייל עומד.

ונאנחים.

אבטיח ולימון

קלי קלות בבלנדר

מחכות למרי

בלאדי
בלאדי
מרי
מרי
ואבטיח
ואבטיח

23

 

 

לחיים!! (שלא נשכח שבשביל זה אנחנו כאן!)

 

שקיעה לוהטת

 

 

 

*הפעם במיוחד במיוחד כדאי להקשיב למילות השירים. אני בהחלט עלולה להתחרט על המילים שכתבתי כאן… אבל השירים ישארו – הם אומרים הכל כל כך יותר יפה.

 

מודעות פרסומת

20 מחשבות על “בלאדי מרי אבטיח

  1. אידיתי אין כמוך!!! כתבת מאוד יפה ומהלב. אין לך על מה להתחרט ויש נראה לי מי ששומע. יהיה לנו טוב טוב מטוב טוב מאוד 🙂
    גם אם כרגע זה לא נראה ודאי.
    והאבטיח שלך בהחלט עוזר לזה….
    שבת של שלום נפלאה!

  2. הזכרת לי פוסט ישן-נושן של "דברים בעלמה": http://www.dvarimbealma.com/2009/08/209
    אני זוכרת שקראתי אותו אי-שם באיזה קיץ לוהט, כשעוד הייתי חיילת, ונורא התלהבתי מהרעיון לשלב אבטיח עם עוד דברים חוץ מבולגרית. לדעתי בקיץ ההוא אפילו מצאתי איזה בית קפה בתל אביב (שנסגר מאז) שהגיש סלט בסגנון.

    והתמונה האחרונה בפוסט שלך – וואו! אדום-ורוד ומפתיע, כמו אבטיח בבלאדי מרי (או בסלט יווני).

  3. אהבתי את הרגישות
    אהבתי את הטעמים
    נראה לי ההוא ששומע, אולי כדאי שיתחיל לנקות את האוזניים.
    הבלאדי אבטיח נראה נהדר (כבר הכנתי מלאים של קוביות קרח בפריזר).
    קיץ טוב ורגוע שיהיה לנו.

  4. 🙂 זוכרת אמרתי לך שאשמור לי ל"עונג שבת" את המילים התמונות והשירים שלך …?
    לא ידעתי אז כמה אזדקק להן !
    אחת מבנותיי חזרה ממשלחת בבלגיה בדרך הביתה אחד מהאוטובוסים
    נפגע מאבנים באום אל פאחם 😦
    ואת וגם אני חשבנו ודאגנו לילדות שנוסעות לאירופה .
    מצד שני מתארחות אצלנו בנות הפיטסבורג
    פרוייקט של ערים תאומות וקיבלנו הוראות מטורפות לגביי ה"מצב הביטחוני"
    הוראות שגורמות לך לחשוב " אני מסכן את הידלים שלי פה?" ….
    ואז אני קוראת ומאזינה לממתק שהעלת לאינטרנט ומרחפת לעולמות שיכורים וטובים 🙂 🙂
    תודה כמו תמיד על רגעי האושר .
    הצילומים של הכוסות הממתינות לבלדי מרי נפלאות !!!
    שבוע רגוע ומהנה
    מיכל

    1. אוי מיכל, למה המחשבות האלו כל כך בד.נ.א אצלנו? (כנראה שאלה רטורית). בטוח שגם בצד השני יש הרבה אמהות כמונו אבל לא שומעים אותן… 😦
      איזו נחיתה! מקווה שאף אחד לא נפצע שם ושהבת התאוששה מהארוע, זה מלחיץ. בטח ההורים של הבנות המתארחות מורטים שיער, המצב פה על הפנים אבל מבחוץ (לאנשים שחיים חיים נורמליים) זה נשמע הרבה יותר נורא…
      תודה רבה יקרה ושבוע רגוע גם 🙂

      1. בדיוק אבל בדיוק זו התגובה שכתבתי באחד הקישורים למקרה עם האוטובוסים : אני רוצה לראות פעם אחת מהעבר השני של הכביש באום אל פאחם קבוצה שמפגינה נגד ה"קומץ" האלים הזה, אני רוצה גם בצד שלהם לשמוע בעד ונגד לפעמים ולא רק את הרוע והאלימות, אין לי ספק שלא כולן יולדות וחולמות על בן שהיד , אבל די נמאס רוצה לשמוע גם אותן !!!!
        הבת שלי היתה באוטובוס אחר בשיירה , אבל החוויות שהם מעבירים בניהם את שומעת טראומה, ברור לך שהקבוצות האלו שחזרו מבלגיה
        הן קבוצות מעורבות הפרוייקט הזה מכיל בתוכו את כל הדתות והילדים נתנו דוגמא ומופת ביחס ביניהם .

        והמשפחות מארה"ב אני לא מקנאה בהן , וכמובן שהבנות נהנות ואומרות שהן מרגישות הכי בטוח פה 🙂 ….

        שיבוא שבוע מהנה ורגוע
        תודה על רגעי האושר שאת מחלקת חינם ❤
        ביי

  5. למה שתתחרטי?? מרגישים שעמלת קשה מאד בבחירת המילים הנכונות.
    למה זה תמיד אנחנו שצריכים להיזהר במילים שלנו?
    חבל שלא אמרת יותר…
    מי שחור ומי לבן? לא יודעת, אבל ברור שהאפור הולך ונעלם, ואם יש אז הוא נוטה לשחור…
    מה עושים? אולי בתור התחלה כדאי להוריד סוף סוף את "אדוני המלחמה" שמנווטים את המדינה בכל מחיר למלחמה.
    ולא, את לא נאיבית.
    המתכון מקסים!

    1. אדוני המלחמה הנבחרים האלו אכן צוחקים לנו בפרצוף בכל אספקט – גם לבוחריהם, אבל הקושי שלי הוא לראות שגם לי מתחילים לעלות הטורים…ולא שאני דוגמה ומופת לשמאלנות אבל בהחלט מצהירה על עצמי כהומניסטית.
      בקיצור תמי, אני לא יודעת אם גם אליכם הגיעה השמש הנהדרת שליוותה את גל בקלן ודיסלדורף אבל אם לא, אני מקווה שהיא ממש בסיבוב (בכל זאת יולי, לא?) ואז כוסית של בלאדי מרי אבטיח תשמח גם אתכם הצפוניים שחושבים עלינו בלבנט המבולגן.
      תודה רבה על התמיכה 🙂

      1. וכן ניל יאנג, שהחלטתי בדקה התשעים לקפוץ להופעה שלו בהייד פארק רק בגלל החימום – שעה של הנשיונל, כולל FAKE EMPIRE מהפוסט שלך (:

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s