זה היה סיפור של חורף. ולפת

( play כבר לחצתם? )

הימים האלו שבהם הכל כבד ועצוב, השתלבו נפלא עם הסערה והקור והמלנכוליה הזאת של החורף. הטבע, להבדיל ממני, גם בימים כאלו פוטוגני להפליא

51 גוונים של אפור
51 גוונים של אפור
השחר עולה בבקעה המוצפת
השחר עולה בבקעה המוצפת
בקצה המטעים - הגבול
בקצה המטעים – הגבול

מטעים בשלכת

כליל היופי
כליל היופי

חורף

צפצפות עירומות
צפצפות עירומות

דלבים

החצבאני

החצבאני
החצבאני
הירוק היום ירוק מאוד
הירוק היום ירוק מאוד
וגולת הכותרת של הבוקר
וגולת הכותרת של הבוקר

אבל זו התמונה ששיקפה היטב את מצב רוחי בשבוע האחרון

סופת חול
דיונות עפות ברוח – חוף בית ינאי

אני כמו דיונה, כולי גרגרים עפים ברוח, בנקודת המפגש המטושטשת בין החול לשמיים האפורים

בשבת הבאנו את הארגזים שלנו. הערמה הלכה והתגבהה מול עיני שהלכו והתמלאו דמעות. זהו. זהו? זה מה שזה אומר, שנשארים? עכשיו לא רק אנחנו כאן, גם כל החפצים שלנו כאן… אולי אני לא אפרוק אותם? אולי פשוט נשאיר אותם לעמוד כאן באמצע כמו איזו אנדרטה של מצוקה? אם אני מתחילה להוציא את הדברים ולסדר זה אומר שויתרתי. כן? זה מה שזה אומר? על מה ויתרתי?

הרגשתי שאני רוצה להמשיך ולהסתיר את החפצים שלי בתוך הארגזים שלא יראו אותם לעולם עד שאדע איפה אני באמת ואיפה הבית שלי. הם שלי ואותם אני לא נותנת, מספיק אנחנו בגופנו כאן. מחשבות קשות ומצחיקות, כולה חפצים. חייתי בלעדיהם חודשים רבים, 13 אם אני מדקדקת, אבל הם נותרו ספונים כמו קפסולת זמן ואני הפלגתי למחוזות חפץ וחזרתי למחוזות ניכר והנה הם עכשיו מולי. מי הייתי כשארזתי אותם ומי אני עכשיו? כל כך הרבה דברים קרו בחודשים האלו, מקומות, אנשים. ראינו, טעמנו,השתנינו, גדלנו, הזדקנו. כן, כן, אני מרגישה שבעיקר הזדקנתי ונהייתי מרירה…  😦 כל אחד והצרות שלו (ואם להיות הוגנת עם היקום אז שאלו ישארו הצרות שלי) אבל זה נכון שצרות מזקינות.

עמדתי מולם, רואה את כתב היד שלי על הארגזים מפרט את תכולתם, רואה את אלו עם כתב היד של אבא שלי, עכשיו אני כבר ממש בוכה, מתגעגעת כמו ילדה קטנה, רוצה שאמא ואבא יבואו לקחת אותי מפה.  לא טענתי שהתבגרתי…

אם היו שואלים אותי עכשיו לאיזה ירק אני דומה הייתי עונה מיד: לפת!  נראה לי שנהייתי לפת אבל אני לא נעלבת, לפת תמיד היתה חביבה עלי כל כך ואף פעם לא הבנתי למה אנשים מעקמים את האף עליה. אולי באשמת המרק? כששמים לפת במרק ירקות (למשל של קוסקוס) היא נהיית תפלה, רכרוכית ומסריחה…סורי לפת, אבל אי אפשר להשוות את לפת המרק שאולי הכרתם עם לפת טרייה, מבריקה, עגולת חמוקיים, סגולת לחיים, פריכה, עדינה בחריפותה המיתממת, מנוסה במרירותה היודעת דבר או שניים…  אם לא להיות לפת אז אנ'לא יודעת מה כן. קחו לפת צעירה, תשטפו, תקראו שוב ותנו ביס. עכשיו אתם מבינים?

לפת

כדי להנות מלפת באמת מומלץ לאכול אותה טריה. לפרוס דק דק (אפשר עם עוד ירקות חורף כמו שומר, קולורבי, גזר) ולערבב עם הרבה לימון, שמן זית ומלח. פלפל ירוק חריף – תמיד מאוד עדיף – ואת הסלט הזה גבוה יעיף… . גם במטבחים הצפון אפריקאים יש סלט שאני מאוד אוהבת שמחבר מלבנים צרים של לפת טריה עם הרבה לימון ועריסה. דרך נוספת שהופכת את הלפת למעדן עילי היא המתכון הבא

לפת מקורמלת – לשני סועדים

מקורמלות

ארבעה מרכיבים בסיסיים בלבד יניבו לכם לפת נוצצת שקשה לעמוד בפניה. אנחנו בדרך כלל אוכלים את המנה הזו בפני עצמה אבל היא מנת ירק שתתלווה היטב לפירה וסלט חסה בויניגרט כמו גם לסטייק במחבת. העניין הוא בטכניקה של בישול קצר עם שומן במחבת מכוסה – זיגוג, ואז צריבה בחום גבוה – קירמול.

  • 8 לפתות טריות וקטנות שטופות כמובן. אם הן עם עלים יפים אל תחתכו רק שטפו היטב שלא יתחבא שם חול.
  • 50 גרם חמאה
  • 2 כפיות סוכר דמררה
  • מלח – עדיף אטלנטי

ממיסים את החמאה והסוכר על אש נמוכה במחבת סוטז שיש לה מכסה מתאים. בזמן הזה פורסים את הלפתות לשישה או שמונה פלחים, אם הלפתות ממש בייבי אז אפשר גם לרבעים בלבד. מכניסים את הלפתות למחבת מערבבים קלות ,מכסים במכסה ושוכחים לעשר דקות. לא להתפתות להגביר את האש! פותחים, מערבבים ובודקים כמה הן התרככו כשהמטרה היא להגיע לחצי ריכוך, אם הן עדיין קשות מדי תנו להן עוד כמה דקות. ואז פותחים את המכסה, מגבירים את האש ומבשלים אותן עד שכל הנוזלים מתאדים והן מתחילות להידבק לתחתית ולהיצרב. מפזרים מלח ומטלטלים את המחבת עד שהלפתות מקבלות צבע זהוב-חום עדין, מעבירים לקערת הגשה ואוכלים חם.

לפתות מפתות
לפתות מפתות

לפת מקורמלת

בסוף, כמו תמיד, לא היו לי יותר מדי ברירות וכמו טעטע'לה התחלתי לפרוק…

את הבית הבא שלי אני רוצה בחלל,  בלי כוח משיכה ובלי אינרציה! מה שאעזוב מהיד יעלם במרחב האינסופי ואם במקרה אני קמה מהשטיח לשתות כוס מים לא אתגלגל לפתוח ארגזים שרציתי לשמור סגורים לפחות עוד שנה.

מודעות פרסומת

25 מחשבות על “זה היה סיפור של חורף. ולפת

  1. גם עלי עוברת תקופה לא קלה בחודשים האחרונים וגם אותי הימים האחרונים מאוד דכדכו… הזדהיתי ואהבתי. מחבקת אותך למרות שאנחנו לא מכירות. לחיי ימים טובים יותר!

  2. אהובה,הייתי היום אצל היקרן וכל הירקות חורף היפים האלה קרצו לי אבל מכולם,הלפת היתה כל כך יפה!!מיד חשבתי עליך, את לימדת אותי (בין היתר) שלפת יכולה להיות טעימה…חיבוקים חמים וגעגועים.

  3. אידית, אני קורא בלי לדעת, ומבין את מה שאני יכול להבין. מאוד רציתי להגיב כאן, אבל אין לי מה לומר חוץ מזה שקראתי (פעמיים). וגם נזכרתי בשיר Ocean Size של Jane's Addiction. אולי הוא, או חלקים ממנו, ידברו לליבך

    Wish I was ocean size
    They cannot move you
    No one tries…

    1. כל כך אוהבת את רשומותייך.במטולה שרתתי לפני 23 שנה .אילו זיכרונות העלת בי למראה התמונות.מצודת טיגרט בטח עוד עומדת לה שב בצורה על מסדרותנותיה..מבינה את דיכדוכך ומקווה שתתגברי בהקדם

      1. ליטל תודה רבה רבה. את מטולה צריך לעכל, אין ספק, אבל השלג אתמול עשה עבודה טובה בפיוס 🙂
        המצודה עדיין על תילה, אולי מתגעגעת לכל החיילים שחלפו בה…

    2. אוהבת לנדוד. הפעם הבעיה היא הלמה והאיך… ocean size היה בהחלט פותר חלק מהבעיה וגם להיות יותר all action .
      המילים אכן דיברו אלי למרות "שגעון המוסיקה" שלהם… תודה רבה דוד

  4. אידיתי, אלו אמנם דיבורי סבתות, אבל ביננו סוף הוא תמיד התחלה…ואני כ"כ מכירה את העניין הזה של "הדחקת" ארגזים (מכל מיני סוגים)… הרבה אוויר, עד האביב זה כבר יעבור (:
    ובעניין הלפתות, ירק מדהים, חי או צלוי רק לא מכובס, ממליצה לנסות לפתות ממולאות בבשר ואורז, ברוטב תמרהינדי.. צלויות להן באיטיות בתנור. חיבוק גדול .

    1. רוצה להכין לפתות כאלו איתך חגיתוש, אלו דברים שצריך אותך בשבילם…
      לוקחת הרבה הרבה אוויר ומחכה… וממשיכה לפרוק. בשנה האחרונה באמת התחלתי לפרוק… ראי ערך בלוג. כל הכבוד לי 🙂

  5. never cooked turnip although I am fond of one of its relatives, celery root. so did you move? could not understand well from the translation. hope your mood has improved after savoring that wonderful dish, bookmarked it for some extra veggie inspiration. still looking for proper chickpea flour (not the one I grind myself, I do not trust it) to make your . wonderful bread. still no luck but I don't give up

  6. would you like me to send you some chickpea flour? after all it's lighter than iron "dutch oven"… realy piece of c- hickpea bread 🙂
    we moved 8 mon. ago but only now the construction ended and we brought our belongings. my mood is swingy, still…

  7. וואו. שלג, גשם ונחלים זורמים בשצף קצף תמיד עושים לי את זה. עוד מאז החורף המבורך של 1992 (אוי אני זקנה), כשהכרמל כוסה שלג ואנחנו טיילנו וטיילנו וטיילנו.
    הלפת נראית מתוקה נורא, אבל לא מצאתי כאלה בכלל. אני אמשיך לחפש.
    בקשר לארגזים, אם לא היית צריכה את תכולתם במשך 13 חודשים, למה את צריכה את תכולתם בכלל?
    פשוט תעבירי הלאה. זה מאוד משחרר.

    1. תמרי
      כשעזבנו את חרות ונסענו לתאילנד השארתי וחילקתי המון דברים ושמחתי להיפטר מהם, (על אף שתמיד רכושינו היה דל 😉 ) אבל הדברים התגלגלו בצורה אחרת וכשאתה יושב במקום ולא נודד אתה רוצה וצריך את החפצים שלך. וכשאתה במקום שאתה לא מרגיש בו הכי בבית, החפצים שלך הם הבית שלך, אז היה בי צורך מסויים לחזור אליהם למרות שחייתי בלעדיהם כל כך הרבה זמן. לתחושתי, כשאתה בעודף קל לשחרר וכשאתה בחוסר אתה דווקא נצמד.
      בטוח תמצאי לפתות קטנות ומתוקות ב״עדן״ וכולי תקווה שיהיה לנו פה עוד סשן מושלג. אתם מוזמנים לקפוץ 🙂

  8. אידיתי האהובה והמוכשרת, שגם דרך המחשב קל לי כל כך להזדהות איתך….. כותבת מקסים ומעבירה את האמת שלך, ועל כשרונך הייחודי במטבח יכול להעיד רק מי שטעם וראה את האוכל שלך.. את מנעימה את זמני בפוסטייך, אפילו שאני קוראת אותם בדיליי של כמה חודשים, ואל תהרגי אותי אבל יש לנו בעיה במחשב שאי אפשר לראות סרטים ולשמוע מוזיקה, אז את החלק הזה אני מפספסת……

    1. רוו את כל כך משמחת אותי בתגובות המקסימות שאת זורעת פעם פה ופעם שם. תודה רבה רבה וזה באמת מרגיש לי שאנחנו קשורות יותר עכשיו.
      תקראי בקצב שלך אהובה, תתקני מתישהו ת'מחשב ואז תקראי שוב וגם תקשיבי 😉 העיקר שאת בסביבה

  9. mi dispiace che google non riesca a tradurre molto bene, riesco tuttavia a comprendere il senso di quello che scrivi il più delle volte. sono bellissime le tue foto, introspettive, interiori, profonde come i tuoi pensieri. e le rape caramellate? idea perfetta
    la musica è stupenda per tutto il post. grazie.
    Sandra

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s