הכנאפה מתוקה

היא שוכבת לידי, נשימתה מהירה. היא מסתובבת ונאנחת ושוב מסתובבת. שנתה רעה ומדי פעם היא ממלמלת בשקט דברים לא ברורים מסבך החלומות. היא רועדת. החום שלה עולה ועולה והלב שלי יורד יורד. הילדה שלי חולה ואני מודאגת ועייפה אך לא מעיזה להרדם. היא כבר לא תינוקת התינוקת שלי ואני תוהה אם מגיע שלב שאתה לא מודאג יותר כשהילד שלך עם חום? כשהייתי אמא ״טבעית״ יותר (=לידה טבעית, הנקה מאוחרת, חדר שינה משפחתי עד גיל 6, רק דיקור והומיאופטיה וכד׳) הגענו עם גל, הגדולה שלנו, בת השנה באמבולנס לבית החולים בגלל שהנחתי לחום לטפס מעל 40 מתוך תפיסה שכך הגוף ממגר את המחלה, זה די נכון רק שאצלנו זה לא התגלה כדרך הטיפול המומלצת והטראומה מאותו ערב מלווה אותי גם הלילה, עשר שנים אחרי.

הלילה הוא אויב. אני בכוננות, בהקשבה, ידי הקרה על ידה הרותחת.

הלילה הוא ידיד. שטף של מחשבות ורעיונות עובר בראשי. נובטים בי דברים שאני רוצה לכתוב.

אני נזכרת באהוד בנאי עם : ״ הילד בן שלושים יש לו חום גבוה״ וחושבת, היא כבר בת 6.5 ואני כנראה תמיד אדאג לה הרי אני עצמי כבר בת ארבעים (ואחת…) ועדיין לא יודעת מה אעשה כשאגמור את הצבא… השיר הזה כל כך נכון. אהוד הוא יוצר כל כך מוערך ואהוב בארץ אבל כל כך מושמע עד שאני אף פעם לא מקשיבה לו מיוזמתי. אני מעריכה מאוד את הכתיבה שלו ואת יכולת ההלחנה שלו אבל מעולם לא קניתי אלבום שלו מאיזושהי סיבה, ובכל זאת היתה תקופה בחיי שהקשבתי המון לקסטה (!!) שקנה אחי אי שם בסוף שנות השמונים ועד היום אני נהנית לשמוע את השירים שהיו בה, אם הם פתאום מושמעים ברדיו.

״קרוב״ יצא ב-89׳ ולקח אותנו למסע במחוזות אקזוטיים ולא מוכרים, ממש כאן אצלנו. אני הוקסמתי מאווירת ירושלים ששרתה עליו, מהצלילים שכמו הלכו בסמטאות המפותלות, מהריחות שעלו ממנו. המסע שלו ב״הכנאפה מתוקה״ היה לי נוסטלגי וצובט לב כאילו היה שלי. הכי קרוב אליו הרגשתי דווקא בקטמנדו בין מקדשי העץ, הסמטאות עם ריחות הקטורת ובתי התה המיוחדים הנסתרים מן העין שבהם זללנו עוגות גבינה ופאי לימון והרגשנו קצת כמו ההיפים שמילאו אותם עשרים ושלושים שנה קודם.

אבל הלילה חשבתי על הכנאפה במובן ארצי מאוד לא כסמל למקומות אקזוטיים שליבי מתאווה אליהם. העייפות והדאגה רצו פיוס מתוק ונחמה והכנאפה לבשה צורה עם תלתליה הזהובים, הגבינה הנמתחת  והפיסטוקים המקשטים מעל. וזה מה שראיתי:

כנאפה זעפרן

כדי להכין כנאפה נערכים מראש כי זה באמת משהו שאי אפשר לאלתר אבל מרגע ששני המרכיבים העיקריים שלה בבית אפשר להכין מתי וכמה שרוצים.

איטריות קדאיף ניתן למצוא במקפיא ברוב הסופרים, ליד הפילו ובצק העלים, הפשירו אותן לפני השימוש ותאווררו אותן קצת בקערה. אני מתכוונת לכך שהן שוכבות בתוך קופסה ואני רוצה שתרעננו אותן ותפרידו אותן אחת מהשנייה, לא באופן פרטני אלא יותר קווצות. מקווה שזה מובן…

הגבינה המתוקה – ג'יבני – קצת יותר קשה להשגה אבל אפשר לחפש גבינת ברינזה ערבית או להשתמש בתערובת של ריקוטה, מוצרלה וקצת פירורי פטה עיזים, שילוב מוזר אבל נותן מענה למליחות ולאלסטיות הנדרשת. אני השתמשתי בכזו של מחלבת רג'ב מטמרה:

ברינזה

השרתי אותה במים במשך כמה שעות לפני השימוש (פעם אחת אפילו יממה, בפעם אחרת כ-6 שעות) והחלפתי את המים מפעם לפעם כדי להפחית במליחות. ואל תטעו, גם אם תשיגו גבינה מתוקה… היא עדיין מלוחה. חלק מהפרוסות בקופסה עבות אז גם פרסתי אותן כדי ליצור שכבת גבינה אחידה של חצי ס"מ בערך.

זה לא ממש מתכון אלא יותר הוראות שימוש, תתאימו לעצמכם 🙂

כנאפה    למחבת בקוטר 22 ס"מ

  • חבילת אטריות קדאיף
  • קופסת גבינת ברינזה (משתמשים רק בחצי)
  • 150 גרם סוכר = 3/4 כוס
  • 150 מ"ל מים = 2/3 כוס
  • פיסטוקים קלויים קצוצים לקישוט
  • חמאה לטיגון

משמנים היטב את תחתית המחבת בחמאה קרה (מריחות הגונות לא להתקמצן!) ומרפדים אותה בשכבת איטריות בינונית, לא דלילה ולא עמוסה. שלא יהיו חורים ויראו את הגבינה ומצד שני אנו רוצים ששכבת האיטריות תהיה פריכה ושזופה ואם מתחתיה מתחבאת עוד שכבה היא לא במגע עם המחבת ולכן נשארת חיוורת ויבשה. מניחים בצפיפות פרוסות של גבינה, שסיננו קודם מהמים ויבשנו עם נייר מגבת, ועליהן עוד שכבת איטריות.

כנאפה בעשייה

מפזרים קוביות חמאה קטנטנות מסביב, בין האיטריות למחבת, משהו כמו 25 גרם וסוף סוף לאש. על אש נמוכה מאוד מבשלים/מטגנים את הכנאפה כרבע שעה מכל צד. לפני שהופכים מציצים בזהירות בעזרת תרווד ורואים אם התחתית שזופה כמו שרוצים, אם לא – מניחים לעוד שלוש דקות או כמה שלוקח או מגביהים לאש בינונית לכמה שניות בלבד. כנאפה צריך להכין בסבלנות וזהירות, שימו לב שלא יחרכו האיטריות. הופכים לתחתית של תבנית קפיצית או לצלחת שטוחה ומגלישים בזהירות למחבת את הצד השני, מנקדים מסביב בעוד קצת חמאה ושוב כרבע שעה על אש נמוכה מאוד.

בזמן שהכנאפה משתזפת במחבת מכינים את הסירופ: מים+סוכר בסיר קטן, לערבב ולהביא לרתיחה. כשרותח להנמיך ולבשל עוד כחמש דקות עד שהסירופ מסמיך מעט. מכבים ומחכים.

כשהכנאפה מוכנה מעבירים אותה לצלחת הגשה קעורה טיפה או עם שוליים ובעזרת כף מפזרים עליה את הסירופ, מקשטים עם הפיסטוקים ואוכלים מיד.

כמעט מוכנה

כנאפה מלכותית

כנאפה חורפית

לנועזים – כנאפה בניחוח זעפרן

לסירופ הסוכר הוסיפו מעט חוטי זעפרן בתחילת הבישול (כחמישית כפית).

13 סירופ זעפרןסירופ זעפרן לכנאפה

הכנאפה הזו יצאה מיוחדת ויפיפיה ואני חשבתי שהיא נהדרת, אבל בני הבית ממש לא חשבו כך… יכול להיות שנסחפתי עם הזעפרן בין הסמטאות הצוננות שבמורד רחוב הבשמים..

כנאפה בניחוח זעפרן

30

אחרי כל זה לא אוכל להתכחש למה שמתבקש

אבל כן להוסיף את זה: אחד השירים האהובים עלי ביותר ב-ע-ו-ל-ם, שמתחבר לי כאן כי שמעתי אותו לראשונה בירידה מירושלים, פחות או יותר באותה תקופה. והסוף המסתלסל. והגעגוע.

מודעות פרסומת

13 מחשבות על “הכנאפה מתוקה

  1. היי אידית, קפצתי לראות,ובקנאה ראיתי שהייתם באיזור שלנו עם זיו והבנות ואספתם גזרים אלוהים יודע היכן. בכל אופן השילוב של תמונות מקסימות והוראות בישול ואפיה יפיפה.

    ד"ש לכולם, איתי .

  2. איתיצ׳וק שמחה גדולה לפגוש אותך, לפחות כאן. אכן הצלחנו באופן לא צפוי לראות את הרביבים ואף ללקט גזר בשדות מאחורי הבית, מקווה שבפעם הבאה אצלכם ומאוד מקווה שזה יהיה בקרוב.
    תודה על המחמאות וחיבוקים ענקיים לכולכם

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s