כעבור שנה

הבנתם כבר שאני מטורפת על תאילנד? שהיא בית בשבילי ושהייתי נשארת שם בכיף איזו שנה? לפחות. אני מניחה שאני ממש יוצאת דופן ברצון הזה אבל אניוויי היום בדיוק מלאה שנה ליציאתנו למסע המשפחתי ולרגל המאורע החגיגי והעצוב (למה חזרנו כל כך מהר??) מצאתי את אחד המיילים שכתבתי ליקירי המתגעגעים בארץ. למה שלא נהנה ממנו שוב כולנו? אני באופן אישי דווקא סובלת… אני רוצה לחזוררר!!!

שקיעה בקו ג'אם

ברכבת- כל הכיף במחלקה שלישית
ברכבת- כל הכיף במחלקה שלישית
בבריכה מעל הים
בבריכה מעל הים
קפה? תה? חלב ורוד?
קפה? תה? חלב ורוד?

בתחנת הרכבת

היומיים האחרונים היו משופעים במפגשים חברתיים, דבר נדיר בחיינו בגולה.
יצאנו בבוקר לחפש איזשהו גן לאילאיל. לא בדיוק גן, יותר קייטנה כזו לא מחייבת שאפשר להשאיר אותה לשחק קצת ולפגוש בני אנוש קטנים, כי הילדה כבר מתחרפנת. כולנו פיתחנו בעיות התנהגות בשבועיים האחרונים ואצלה זה הכי בולט. היא מרביצה לגל, צועקת, טוענת שהיא רוצה להחליף משפחה ואף שבא לה למות… בקיצור טלי, אם היא היתה בגן עכשיו גם אני הייתי מזמינה פסיכולוגית לתצפית ועצות. בנוסף שתיהן מחבבות את המילה תחת( בחמישים אחוז יותר מהמילה תועחס/טועכס) ועל כל ניסיונות הסבר בין אם בענייני תרבות וארכאולוגיה או בעינייני התנהגות, היא מפטירה בנונשלנט: מעניין לי את התחת!
כן כן. אילאיל. הבת שלנו.
אז הסתובבנו קצת בעיר וחיפשנו שני מקומות שהמליצה לנו עליהם בבה, Bebe. יצחק הוא קולגה של נועם וכרגע מלמד בלאוס ובבה – אישתו, נשארה בצ׳אנג מאי עם אסיה בת החמש.(כמובן שהתגאינו באסיה שלנו מהבית. ומדהים כי גם זו מפה ג׳ינג׳ית(
היינו במקום אחד, עברנו לבדוק את השני וכבר הגיעה שעת צהריים והיה דיבור לפגוש את בבה ואסיה בבריכה של איזשהו מלון בעיר, אז נסענו לשם.
היום זה איזשהו מלון אקולוגי והבריכה היתה אי תכלת מוקף ירוק ושקט מהמם, סביב הבריכה זרועים ביטניקים שחומים שנשכחו פה מהסבנטיז מעורבבים עם כמה נערות לבנבנות שדווקא לא נראו כמתרגלות יוגה וחוקנים ואין לי מושג איך נתנו להן לעבור בשער( אני כמובן סתם מגזימה…זה ברור, נכון?) אבל נועם נזכר שלפני 15 שנה גם אנחנו הגענו פעם אחת לבריכה הזאת, אז היא היתה ציבורית וסביבה היה בית ספר. היום בית הספר הפך למלון. אניווי מקום מאוד נעים ורגוע.
כולם היו מעולפים מסביב בחום הצהריים והבריכה היתה צלולה ודוממת. פלאאחחח… אבא ושתי ילדות במים, מקפיצים את כל המנמנמים/שקועים בספרי הבודהיזם שלהם. אני תפסתי לי פינת צל וניסיתי לקרוא את הספר הנפלא שקניתי לי בוייינטיאן על הרפתקאותיה של תיירת אוכל בלאוס.
עוברת חצי שעה ואל הבריכה מגיעות אמא ובת. שכחתי לציין שמעולם לא פגשנו את בבה ואסיה. אולי זה הן? נועם חשב שבבה ממקסיקו אבל האישה הזו נראית כמו קיבוצניקית שמוצניקית. גבוהה וספורטיבית, שזופה, קארה בלונד. מכל המקסיקניות יצחק הזה בחר דווקא מישהי שנראית כמו קיבוצניקית? בשביל זה לנסוע למקסיקו? (מחשבותיה של אישה יהודיה המתחבאת בצל במרחק של 50מטר מזירת הארועים)
הילדה נשארה לשבת עם נועם על שפת הבריכה, אילאיל במים לידם, האמא עלתה לאחד החדרים. גל הגיעה לדווח שזו לא אסיה אלא ילדה אחרת בגיל של אילאיל שקוראים לה לוציה. הן שיחקו להן בעדינות ובדממה כחצי שעה כי לוציה אומנם דוברת איטלקית, גרמנית ואנגלית, אבל עברית עוד לא הצליחה ללמוד!!
ואז הגיעו עוד אמא ובת, הפעם בבה ואסיה, והסתבר שהן מכירות היטב את לוציה וקורינה- אמא שלה. שמחה גדולה. שלוש ילדות יפיפיות צוהלות ושמחות והדבר הכי נפלא, אסיה מדברת עברית. ( וגם ספרדית וכמובן אנגלית, כאילו דה?)
בבה התגלתה כספרדיה יפיפיה ותוססת, עיני תכלת ענקיות, כולה קוקטית ומהממת, מזכירה את קיילי מינו. לא מפסיקה לקשקש באנגלית מתגלגלת מספרדית, מתובלת בעברית, שופעת סיפורים ועצות. זה היה כל כך מרענן.
אחרי שעתיים נפרדנו וקבענו להפגש לארוחת ערב מוקדמת במסעדה שנקראת ג׳רוזלם פלאפל.
עברנו בנסיעה איטית על פני הרחוב וחיפשנו את המסעדה פעמיים, בסוף החנינו את הטוסטוס באיזו פינה והלכנו ברגל לחפש. בעודנו סורקים את החנויות אני קולטת בזווית העין את נועם, שטיפה התקדם, מאבד שיווי משקל ומתכופף, אולי ממש נופל..??.. אוי לא, על אנשים שיושבים שם בצד באיזה דוכן אוכל….אוי ואבוי, ממש על עורפה של אישה אחת עם תלתלים … אני והבנות המומות,  מה?? הוא מנשק אותה??? המתולתלת מסתובבת …וזאת מיקה! חברה שלנו. נשיקות חיבוקים וצהלולים. ידענו שניפגש כאן אבל עוד לא הספקנו לתאם, אז זו הפתעה נהדרת. והנה בדיוק מולנו מגיעות בבה ואסיה, ובצער מדווחות שהפלאפל סגור כי היום יום שישי אז קדימה הולכים לאכול פיצה אצל סטפנו. מיקה מצטרפת כמובן.
נועם על שלל נשותיו ובנותיו צועדים אל סטפנו, אכן פיצריה משובחת שהחזירה לגל את האמון בשילוב המילים פיצה בתאילנד. ביציאה עוצרים אותנו שני גברים מבוגרים אך מסוקסים ובעיקר מאוד שזופים, שיצאו לעשן, ומתעניינים בחבורה העליזה שלנו תוך שליחת מבטים מפרגנים/מקנאים בנועם… קנדים ממוצא איטלקי שבאמת נראו כסמי – מאפיונרים, מאוד חמודים, שיבחו אותנו על ההחלטה להוציא את הבנות לעולם הגדול. ואנחנו די בורגנים בואו נודה. פגשנו משפחות באמת רציניות עם עניין התנועה בכדור הארץ. אסיה למשל עזבה את לונדון כשהיתה בת שלושה חודשים ומאז נדדה עם ההורים שלה בעולם באירופה, אמריקה הדרומית ואסיה כמובן. בויינטיאן פגשנו את לאהסה, בלונדינית בת שלוש וחצי שנולדה וגרה בסין, לאבא הולנדי ואמא גרמניה. פטרישיה,האמא, סיפרה לי שכמה ימים קודם שאלו את לאהסה מאיפה היא והיא ענתה שהיא סינית… כמובן שלא האמינו לה.
למחרת בצהריים הגיעו לבקר לראשונה נחום ורותם. נחום חבר ותלמיד של נועם והוא איש מכירות הספר של נועם בתאילנד. הם גרים בצ׳אנג מאי כבר שנה וחצי ובדיוק ביום שהגענו הם טסו לסינגפור ועכשיו משחזרו קפצו להגיד שלום ולתאם איתנו ארוחת ערב אצלם.
בערב למיקה ולי היה דייט. היא רק סיפרה שאנחנו הולכות להופעה ובדרך זרקה שנפגוש גם את דוד (הצרפתי, זוכרות?) ודאו, החברה שלו. דרך סימטה חשוכה נכנסנו לבית עץ תאילנדי מואר ברכות בנרות. ריחות של קטורת ופרחים, המון כפכפים בכניסה. המקום נקרא wild rose והוא סטודיו יפיפה ליוגה ומדיטציה וגם מרכז כינוס לחסידי הארי קרישנה, ואנחנו מסתבר הגענו להופעה של מזמורים ומנטרות. במקום ערב רב של היפים צעירים וחסונים,גם קצת מבוגרים וחסונים, כולם כמובן מורים ליוגה או אקרויוגה או מסאז׳ או מדיטציה או משהו, זרוקים מהסוג המדליק, יושבים על כריות כמובן, סביב הבמונת המאולתרת פזורים עלי כותרת, נרות, קערת פרחים צפים. עומדת שם גיטרה, טבלה ומיקרופון. אף אחד לא לבוש כתום או איזושהי גלימה.
דוד מקסים ומאוהב, דאו יפיפיה ומקסימה ראשה עטור ראסטות. רק חיפשתי קיר להדבק אליו. התיישבנו. מגיעים הנגנים והזמרת. מלאכית ענוגה, כמובן בלונדינית, דקיקה, מהפנטת, קול מדהים, אישיות ממגנטת, סיפורים מרתקים וחכמים עם סוף מצחיק, מוזיקה מרגשת…. לאן להוליך את הקנאה? איזה אנשים מוצלחים יש בעולם הזה. הרגשתי כמו קליפת שום, אבל נהנתי. מה זה נהנתי! המנטרות היו מדבקות אבל לא כל כך הצטרפתי, לא הרגשתי שזה שלי. הם שילבו אותם במנגינות כל כך יפות. חלקן קצביות וסוחפות והאנשים משתוללים ומוחאים כפיים וקמים לרקוד וכל בית העץ קופץ איתם (אני חשבתי לעצמי: ואם פתאום הרצפה תקרוס…?… היהדות הזאת ממש משביתת שמחות!!) וחלקן ליריות, שקטות ורגישות שכמעט בכיתי. הערצנו אותה את הבחורה הזאת ששרה חארי ראמה, חארי קרישנה, כי מסתבר שקשה להיפטר ממבטא רוסי  🙂
דקלולה היתה חוגגת שם חבל על הזמן. עוד משהו מיוחד זה שהם לא מוחאים כפיים בסוף השירים אלא יושבים בשקט ועוצמים עיניים וכאילו סופגים את האנרגיה העצומה שנשארת בתוך השקט של אחרי השיר. זה היה מאוד מרגש.
בסוף ההופעה מיקה ואני הלכנו לקשקש קצת על כוס חלב סויה חם ותה ג׳ינג׳ר עם טופו משי (ממטעמי הלילה המקומיים) אבל לא התאפקנו עם הבריאות הזאת ותקענו גם בננה לוטי מתוק ושמנוני.
מתגעגעת לימי תל אביב העליזים איתכן.
נשיקות וגעגועים גדולים

מודעות פרסומת

9 מחשבות על “כעבור שנה

  1. oh, this one is tough, sorry. today, december 3th, last year !! we took a 4 months off and travel in Thailand and Laos with the girls. it was awsome.
    and the soup – which was the best but a lady in kho phangan cook it not me – is just a teaser… no soup for you Barbara… or for me 😉 😦

  2. מה, כבר עברה שנה…? שנה ארוכה ופתלתלה, אני מקווה שעכשיו תתחיל שנה קצת יותר רגועה מתובלת בהרבה ביקורים להשקיט געגועים

    1. תמר זו הפתעה ענקית, איזה כיף לפגוש אותך. מברכת על המפגש המחודש ושמחה מאוד שאת נהנית. אפנה אליך בפרטי. בינתיים חורף נעים וחנוכה שמח 🙂

        1. תמר אני מנסה לתפוס אותך בפייס. תכנסי …
          והבלנד איט נראה מהמם. ממש מהמם! נקי, אלגנטי, מזמין. הלוואי שהיה לי משהו למתג….:-)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s