בשבחי החיים

יום שהתחיל בקפה וכמעט הסתיים באזעקה…

רק כמעט, כי בסוף זה הסתיים כך

מנתחות את המצב
"אני תמיד אומרת: מלימון תעשה לימונדה, אבל הכי טוב זה יין!"

סקר זריז שערכתי העלה שרוב האנשים בעולם מעדיפים לחיות. עושים כל מאמץ כדי לחיות. האנושות ברובה בעשורים האחרונים מתרכזת ברצון לעשות כסף, כסף כדי לקנות רמת חיים גבוהה יותר, רמת חיים גבוהה יותר שתאפשר חיים נעימים, נוחים, אולי מאושרים יותר. חיים. מפתיע. נדמה שזה הבון טון העולמי בשנים האחרונות, מלבד כמה שבטים אכזריים ובורים באפריקה ואולי עוד שניים עקשנים וגאים מדי במזרח התיכון. כבר קשה להאמין בכל הכוונות הטובות שהיו לנו בעבר כשמולנו עומד שוב קומץ אנשים מטורף ושונא המקדש את המוות, המסית וכופה את דרכו על רבבות של אנשים רגילים הרוצים אף הם לחיות ועד שלא יקומו האנשים הרגילים האלו ויאבקו על שקט ובטחון עבור הילדים שלהם אני לא רואה איך מגיע השינוי. שיקומו כבר האבות והאמהות וידרשו שהילדים שלהם יגדלו וילמדו ויעבדו ויבחרו באהבה ויולידו נכדים. תבחרו בחיים אנשים! מה לא בסדר איתכם??

נשאלת השאלה מה לעשות בימים אלו עם תוכן "בידורי" שכזה? למרות שהיו כמה וכמה פוסטים כאובים וסוחטי דמעות ושקלתי לרגע להציע קריאת חוזרת בהם כדי להסתנכרן עם מצב הרוח הירוד, זה לא נראה לי הפתרון. בכל הדרום אנשים בסכנת חיים ממשית, לא עובדים, ילדים לא הולכים לבית הספר, בקושי מצליחים לישון או לבשל בין האזעקות וכמה יללות של מישהי שמסתגלת למקום חדש לא נראות לי כהבעת הזדהות או תמיכה בוגרת מספיק. אי לכך החלטתי לקחת אתכם איתי לסיור בממלכת החיים. בואו נחיה למרות הכל!

יום בעיר הגדולה – תל אביב

פתחתי את הבוקר בקפה משובח ומאפה קינדר מלוח בלחמנינה – מתענגת על המקום השכונתי הקטן וההומה, על הבוקר היפה שהאיר לנו פנים, על העיר האהובה והיפה שלי תל אביב, מתכננת את היום שאמור להיות יום שוטטות, פינוקים וחברות – וסיימתי אותו מחזיקה כוס יין ביד רועדת ומתלבטת אם מה שאני שומעת זה אמבולנס מרוחק או אזעקה. רק בישראל.

פוקצ'ה ממולאת- לחמנינה

טלי מסתפרת

אחרי ארוחת בוקר ותספורת טיילנו וצילמנו באזור גן החשמל. יש שם חנות ספרים יפיפיה ועשירה בשם המגדלור והיא אכן כמו ניצבת על צוק נישא ושולחת קרני אור המצילות טובעים בים הכלום.

ישן מול חדש

זה עוד לפני כיפת ברזל

בדליקטסן עצרנו להתפעל מהעיצוב המשובח והקינוחים האלוהיים

אווו… כמה שזה היה טעים

וגם היפיפיות האלו

וכבר ירד הערב ועשינו עוד סיבוב סגירה בבן יהודה

וישבנו עייפות אך מרוצות לשתות כוס יין על הרחוב בויינברג עד שדניאלה ודקלה יצטרפו אלינו לארוחת ערב… ואזעקה…

משביתי שמחות, עד שהגעתי לתל אביב!  "הביתה" אמרתי לטלי בקול רועד, הסנריו הגרוע ביותר מבחינתי הוא שתפרוץ מלחמה ואני רחוקה מהבנות… המלצרית החיננית מזגה לנו את היין לכוסות פלסטיק, נפרדנו ממנה וכמעט התחבקנו כולנו מפאת הנסיבות המלחיצות/מצחיקות והופ לדרך.

אבל ראיתם כבר איך זה הסתיים: בית קפה במקום רגוע יותר, חברות, הרבה צחוק ועוד יין. יש שיגידו "כמו שצריך", יש שיגידו "מנותקות" ו"הבועה התלאביבית"… כל אחד וההתמודדות שלו.

אנחנו כאן כדי לשמוח ולאהוב, הם לא רואים את זה? הם לא רוצים גם?

ובפול ווליום

16 מחשבות על “בשבחי החיים

  1. האמת שהייתי קוראת את הפוסט הזה על כוס יין אבל קצת מוקדם לי בבוקר, אולי אקרא אותו שוב בערב…סיום הזוי ליום מקסים, בכלל מדינה הזויה, בשימחה הייתי ניכנסת לתוך הסירטון הזה, מקסים.

  2. אכן החיים נמשכים, טוב שכך ! רק ככה אפשר לשמור ולשמר שפיות בארץ הזאת. אמנם עדיין בצל הדאגה וזאת אחרי שבמשך 4 הימים הראשונים הגדרתי את עצמי כנפגעת חרדה (ילד בצבא ,אי-שם בדרום ,זה בכלל לא פשוט), עד שהחלטתי להתנתק מהתקשורת ולנסות לשדר שגרה.
    נרים כוסית לחיי ימי הכיף והחיים בכלל.

  3. ומה עם לבקר אותי???? האמת שהיינו גם בתל אביב בצהריים (אחרי סיור באיכולוב) על כריך רוסטביף וויסקי (נדב) – ו… אזעקה. הגבנו באותה האדישות שאת מתארת- לא בועה תל אביבית אלא מציאות…
    לימים שמחים ושקטים יותר- לחיים!!

    1. אין כמו סיור בחדר לידה עם פסקול של אזעקה, ממש פיטוצין טבעי…או לחלופין מעכב לידות… חס וכרפס שלא נצטרך אזעקות וזירוזים… שיהיה ברגוע ובשלום.
      ועם המציאות ההזויה הזו אין לנו אלא לסמוך על עצמנו, על הסקוטים והוויסקי שלהם ו..על אבינו שבשמיים?? 🙂

      1. נקווה שבלי זירוז- מחר התאריך אז יש עוד זמן (-: על אבינו שבשמיים אני פחות סומכת, אבל מפרגנת למי שכן.. מחכה לראות אותך במהרה

  4. ואולי לי בכלל אין כאן זכות להגיב כאחת מנפולת של נמושות שיושבת לה במלבורן אבל עליי לציין שדווקא עכשיו הישראליות שלי מדגדגת. אני כבר לא יכולה לחכות לסיור תל-אביבי עם יין לסיום.

    1. ענתי כולם מחכים לך כאן, כולל החמאס:-) ויין על חשבון הבית כמובן…
      באמת מחכה כבר לינואר בתקווה שעד אז יפתיעו אותנו עם שלום. נתפרע, למה לא…

  5. I have been patient but now I have to speak out: you MUST make your site bilingual and write also in English for the world to see what a beautiful writer and thinker you are. I am fed up with google trtanslate which really doesn't make justice to your words and make up funny nonsensical sentences. this said, what a beautiful post. makes me feel like taking the first flight to your beloved TelAviv. my husband has been there often when he was younger and always tells me how wonderful interesting and beautiful Israel is. for once, I will have to admit he may be right. which of the pretty women here is you? I bet the red-haired one…

    1. Dear and sweet Barbara, you're such a great reader and a precious soul. Thank you so much, Your words ment a lot to me.
      I'll think about the bilingual thing…Although i'm afraid i'm too lazy for that…it's gonna take me hours to choose the right words.
      Remember if you will come to Israel my home is your home, and if i'll come to pick you up from the airport i'll wear a black raincoat and hold a newspaper… cause i'm not one of the pretty women you saw…. 🙂 (The reveal is soon to come…)

  6. דיתי, סורי שרק כעת קוראת, זה ממש נשמע כמו חוויות מעידן אחר… היה קצת פסיכי, נכון, אבל גם שפוי. לכוס יין טוב בחברותא טובה אין תחליף. גם אם העולם בחוץ משתגע. אשמח לשבור שגרה שוב בקרוב!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s