קמפרי בפיג'מה

מערכה ראשונה: הקמפרי. לילה

נעצרנו מול השער הסגור, תתוש הוציאה יד ולחצה על השלט. כלום לא קרה. עוד פעם ועוד פעם וכלום לא זז. תתוש יצאה מהמכונית וניגשה אל השער תוך שהיא מנופפת בשלט לכל מיני זויות וכיוונים. הפזמון עלה על גדותיו וכך גם אנחנו בתוך המכונית, שרות בקולי קולות. תתוש התחילה לרקוד מול השער הסגור ואצלנו התחילה התקפת צחוק פראית. שורה (במלעיל) ירדה לעזור אבל השער לא השתכנע אז היא נשארה לרקוד. ויוי החליטה לנסות כוחה וירדה אליהן, דנה ואני לא יכולנו לזוז מרוב צחוק. בסוף הצלחתי לנשום לרגע, וחדורה באמונה עזה בכוחות הקסם שלי ואם לא בהם אז בחשק לרקוד יצאתי גם לקפוץ איתן. רגע לפני שהשתחוונו מול אלוהי השער הוא נשבר למראה המופע הקסום שלנו ונפתח. מה שלא עושים בכוח עושים בריקוד וצחוק. תלמדו גברים!

ואני בכלל לא אוהבת את הקרנבריז. אבל באמצע הלילה, באמצע שממת הגולן, באמצע מכונית מלאה נשים מופלאות זה עובד. ובשיא הווליום.

זה יכל להפוך לסצינה של היצ'קוק: מסעדת רפאים מפוארת באמצע שום מקום, מלצרית בחזייה מנומרת ועיני קרח כחולות מובילה אותנו לשולחן ארוך במפה לבנה מגישה תפריטים באצבעות משוחות ירוק רעל, ווש-ווש צליל סכינים מושחזים, שף עלום והלום בקפוצ'ון יוצא ומנסה לתהות על קנקנינו, אנחנו בתמורה מנסות לתהות על טיב האוכל הביזארי. היין שומר עלינו אופטימיות, אך לשווא. יוצאות בחיים מהמסעדה לכיוון מצוק עורבים… בשמי הלילה החשוכים עוברת דווקא להקת עגורים בקריאות רמות… ואז השער הסרבן… ופוף, המותחן הופך לקומדיה רומנטית. ויוי, תתוש, שורה, דנה ואני יושבות על מרפסת בית העץ היפיפה, שותות תה צמחים, קמפרי ווודקה טוניק, אוכלות עוגת לימון ופטל של דנה ומדברות ומדברות ומדברות, ושותקות ושרות ושומעות מוסיקה, ושותות עוד קצת וצוחקות עוד הרבה.

כן. זאת אני…

פר-פרה: " אצלנו בגולן יש רק נשים משוגעות"

בסך הכל רצינו לאכול משהו לארוחת ערב. לדנה נורא התחשק לאכול פולנטה אבל בצהריים כשויוי ושורה קפצו בשליחותה למיני מיני מיני מרקט המקומי כדי לקנות קמח תירס הן שבו ובאמתחתן קמח בלבד. התירס לא הצליח לכבוש ולו תא זכרון אחד בראשיהן… אז אין פולנטה אבל מצאנו סולת. הצעתי שנכין ניוקי סולת ודנה התלהבה. במקביל התחלנו לפשפש במזווה ובמקרר כדי לראות מה אפשר עוד לאלתר ודנה החליטה להכין גם מרק עדשים. אני כבר שפכתי לסיר חלב, הוספתי חמאה, מלח ופלפל וחיכיתי לרתיחה. דנה כבר קצצה בצל וסלרי והכינה קוביות של גזר ודלורית לטיגון למרק. אנחנו פותחות את שקית הסולת והיא מלאה חרקים… איכס גדול. אז מה נעשה עכשיו? חיברנו סיר חלב לסיר עדשים ויצא לנו נזיד עדשים מהמם ועשיר. כיבינו האש כיסינו הסיר ויצאנו לאכול בחוץ. למה?? כנראה כדי לרקוד מול השער.

מערכה שנייה: נזיד עדשים. יומיים אחרי. צהריים

אומרים שיתחיל החורף לקראת סוף השבוע. אם זה יצליח להם, לחזאים, כדאי לכם להערך עם הנזיד הנפלא והמנחם הזה. טעמו העשיר נובע משילוב של קינמון, חלב עם חמאה וגזר ודלורית מתקתקים שרק נאספו מהשדה. העדשים מוסיפים ערך תזונתי, צבע ומרקם מיוחד.

נזיד עדשים ודלורית בחלב – 4 קערות לאיכרים רעבים

  • בסיר קטן מחממים שתי כוסות חלב+50 גרם חמאה עד שהחמאה נמסה. מוסיפים קצת פלפל שחור ומלח ומסירים מהאש.
  • בסיר בעל תחתית עבה קולים: מקל קינמון, חצי כפית גרגרי כוסברה, שליש כפית זרעי כמון, שליש כפית גרגרי חילבה. מוציאים מהסיר, מצננים וטוחנים את כולם למעט מקל הקינמון. ( אם אין תבלינים שלמים תשתמשו במה שיש אך בשום אופן אל תוותרו על מקל הקינמון)
  • ולנזיד עצמו:
  1. 1 דלורית קלופה וחתוכה לקוביות בינוניות
  2. 2 גזרים קלופים וחתוכים לקוביות קצת יותר קטנות
  3. שלוט אחד קצוץ
  4. 1 שן שום פרוסה
  5. 1 גבעול סלרי פרוס
  6. 1 כוס עדשים כתומות שטופות
  7. 1.5 כוסות מים
  8. החלב והחמאה המוזכרים לעיל
  9. תערובת התבלינים שלנו, כנ"ל
  10. עלי כוסברה לקישוט וטעם

לאותו סיר שבו קלינו קודם את התבלינים יוצקים שתי כפות שמן קנולה ומטגנים קצת את התבלינים. מוסיפים את השלוט ואחרי דקותיים את הדלורית והגזר.

אחרי עוד דקותיים את הסלרי והשום ואחריהם את העדשים. לערבב ולשפוך לסיר את החלב והמים, להנמיך ולבשל כחצי שעה-ארבעים דקות עד שהעדשים והירקות מתרככים.

אפשר לדלל בקצת מים אם רוצים או לחלופין להסיר מכסה ולבשל עוד קצת להסמכה (עדיף לתפוס את העדשים רכים אבל לא מושי לגמרי) מתקנים תיבול לפי הטעם, מקשטים בעלי כוסברה, זוללים ו..מוכרים בכיף את הבכורה.

תתפתו לעסקאות ברחוב!… נזיד עדשים חלומי

מערכה שלישית: הנחש. יום קודם. בוקר

בוקר עצל, רוח יבשה מחככת וילון על קיר עץ, אנחנו מתעוררות אחת אחת. רעש מכונת הקפה מלמטה מדרבן אותי לקום ולהתארגן. יושבות לשולחן הגדול במטבח, מכרסמות עוגיות, מעלעלות במגזיני עיצוב. רעש מהמחסן האחורי. " החתולה בפנים?" אני שואלת את דנה, "כנראה" היא עונה ומפתלת ראשה לראות למה היא כל כך מרעישה שם, "אוי, היא תפסה שם משהו" – דנה נרעשת-" אמא'לה, נראה לי שזה נחש" כולנו קופצות. דנה רצה לסגור את הדלת הפנימית שמתחברת למטבח. מה עושים? מה עושים? אני דואגת לחתולה. דנה רצה החוצה לפתוח לה את הדלת החיצונית אם היא תרצה לצאת ואני תופסת את המגפיים של דנה ורצה גם. אנחנו פותחות בחשש את הדלת ומציצות, החתולה יושבת לה בשלווה על הרצפה מסובבת אלינו ראש ומייללת מעדנות. "את רואה אותו?" אני שואלת, "לא, אבל נראה לי שהיא יושבת עליו" היא עונה. עוד דקה עוברת במתח ואז מתרוממת לה גברת חתולה, מפהקת בשעמום והולכת לה לשכב לבד על המרבד. מתחתיה מתגלה נחש צעיר בטראומה. מתוק ואלגנטי כמעט. העזנו להתקרב, הוא היה פצוע קצת בחלק התחתון אך במצב טוב ואני העלתי ניחוש שזה ארבע קו אבל לא יכולתי להתחייב על זה, אי לכך נקטנו את כל אמצעי הבטיחות: טאטאנו אותו החוצה בעזרת המטאטא הכי ארוך שמצאנו ובעזרת האת הכי ארוכה שמצאנו הכנסנו אותו לדלי, כי אם זה צפע נצטרך להרחיק אותו מהחצר. בזמן הזה רצה ויוי לחמ"ל המטבחי ובלשה באינטרנט אחר נחשי ארצנו. מקץ דקות ספורות עלתה תמונתו של המבוקש: ארבע קו. בינגו. לקחתי אותו לקצה החצר ושיחררתי אותו על ערמת עלים. אריודרצ'י נחש קטן, נתת לנו להרגיש גיבורות מאוד, מעניין מה היינו עושות אם זה היה צפע. בטח מתחילות לרקוד…

ארבע קו בדלי
ארבע קו יוצא לחופשי
מודעות פרסומת

16 מחשבות על “קמפרי בפיג'מה

  1. אוי זה נראה כל כך מזמן…באמת היינו שם???? ממש עכשיו העמדתי סיר נזיד כזה רק עם תערובת של עדשים חומות ושחורות, נראה איך יצא,מה שבטוח הפעם שום שף לא יפתה אותי…

    1. אכן היינו…דווחי איך יצא עם העדשים הכהות. החבר'ה פה השתגעו על הטעם (למרות שאילאיל לא אוהבת את החיספוס של העדשים) וברור שלשף הזה נגיד: no soup for you !!

    1. thank you Barbara. i wish you could read hebrew and not read it with a butchering translation…anyway you always welcome here too and most of the time it is a beautiful life… or so … 🙂 . if you'r in the soups and stews it is perfect for you, let me know how it came out

  2. איזה כיף שהדברים מתועדים, תודה אידית, על המילים שמתארות את הדברים כל כך יפה…
    ובכלל- תודה לחבורת הנשים המדהימה שזכיתי לחלוק איתה סופ"ש רגוע באמצע סערות החיים…

  3. איזה יופי!!! איזה כיף!! את כותבת מדהים לכמה רגעים החזרת אותי ממש שבוע אחורה (שכמו שדנו'ש כתבה – מרגיש כ"כ מזמן…) ואתן חייבות לי ולויוי מנת מרק עדשים עקב מסע מוזר ומשעשע אחר הסיגריות שנמצאו רק בבוקעאתא הסתפקנו רק בריחות בישול המרק שנותרו בבית כששבנו
    אידית- לא יצא לי להפרד ממך שנסעת (ישנתי (: רציתי לומר שאת מקסימה והיה כיף להכיר …כן יירבו סופי השבוע האלה נשיקות

  4. מזל טוב יקרה לבלוג המקסים! איה על הפיג'מה לבד זה כבר משהו נפלא כשלעצמו, ועם הקמפרי ביד…. שתמיד תרקדי ותצחקי ויפתחו בפניך כל השערים . באהבה רבה, שרון

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s