הדרך ללואנג פראבאנג

עלינו לאוטובוס שלושתינו באחת התחנות בשכונה שגרנו בה. התיכנון היה לנסוע רק כמה רחובות לשכונה אחרת בעיר, כנראה למקום שנועם לימד בו. האוטובוס היה מפואר וממוזג ורובו היה מלא בזרים. שמתי לב שחלק מהגברים לבשו חליפות מערביות והיו עם מזוודות ועברה בי המחשבה שהם דיפלומטים. הושבתי את הבנות והרגשתי לא הכי בנוח בבגדי הטיילים הפריקים שלבשנו. האוטובוס התחיל לנסוע לאט אבל קלטתי פתאום שהוא נוסע במסלול שונה, שאלתי את האנשים מסביב ולחרדתי גיליתי שהוא נוסע הפעם ישר לויאנטיאן, עיר הבירה של לאוס.  "לא יכול להיות אני מכירה את הקו הזה ואני יודעת שהוא עוצר בכמה תחנות בלואנג פראבאנג" אמרתי בביטחון אבל אחד המערביים הלבושים בחליפות אמר לי שאתמול נהרג חייל מרוקאי ולכן המדינה נכנסה למשטר חרום, מדינות מערביות מתחילות לפנות את האזרחים שלהם והאוטובוס הזה נוסע ישירות לויאנטיאן. "לא, לא" התעקשתי "זה לא יכול להיות, אני צריכה לנסוע רק כמה רחובות, אני לא נוסעת עכשיו 13 שעות בכבישים האיומים של לאוס"  אבל כולם הנהנו מסביב בהחלטיות. "לא" נלחצתי " אין עלי כלום, אני עם שתי הילדות, אין לנו אוכל ומים לנסיעה כזאת, אין לי בגדים, אין לי מספיק כסף, אין לנו דרכונים והטלפון הנייד לא עלי. איך אני אודיע לנועם? איך פתאום נעלם לשעות בלי להסביר כלום? זה ממש טירוף!"  האנשים הסתכלו עלי בתערובת של אפאטיות והבנה. הרגליים רעדו לי והתרוצצו לי מלא מחשבות בראש כמו איך כשנגיע לויאנטיאן אני אנסה לבקש מאנשים ברחוב קצת כסף ושיתנו לי לעשות רק שיחת טלפון אחת, שנועם ידע איפה אנחנו. לא זה לא יתכן! … והאוטובוס כבר בדרך צרה ומתפתלת ואני רואה רק שטחים חקלאיים ואיפה הבתים של לואנג פראבאנג? כבר לא רואים אותם ואני רק רוצה לרדת פה אפילו פה בלי שום תחנה ואני רצה לנהג ואומרת לו שיעצור שיפתח את הדלת שאני חייבת לרדת והוא לא מסכים, הוא אומר שהוא יכול לעצור רק בויאנטיאן. "לא" אני צועקת "אני עם שתי ילדות ואין עלי כלום כלום לנסיעה הזאת הארוכה וידאגו לנו, אף אחד לא ידע לאן נעלמנו", "השגרירות של ישראל תחפש אותנו!"  איימתי עליו, לא עזר. התחלתי לבכות וכבר הייתי בכזאת מצוקה שהתעוררתי. וואו.
נראה לי שכל הדיבורים המפחידים על מלחמה מתקרבת הצליחו לחדור את שיריון האסקפיזם שלי ולקלקל לי אפילו זכרונות טובים מעיר אהובה כמו לואנג פראבאנג.


הדרך ללואנג פראבאג במציאות היא אכן ארוכה, מפותלת ומפרכת בעיקר בגלל מצב הכביש הירוד שדורש נהיגה איטית וזהירה.

כפריות על הדרך הראשית ללואנגבדרך ללואנג

זוהי עיר שהוכרזה על ידי יונסקו כעיר מורשת עולמית בגלל הבתים היפיפיים שנותרו בה מתקופת השלטון הצרפתי בלאוס.

דיפלומטים מערביים לא נוסעים שם באוטובוסים אלא ברכבי 4*4 ממוזגים , גם אין שגרירות ישראלית בלאוס ובטח שלא חיילים מרוקאים. מה שכן יש שם המון שרידי פצצות חיות שנותרו ממלחמת ויטנאם בעיקר באזור המזרחי של המדינה הגובל בויטנאם, שגובות מחיר כבד גם כיום מהאזרחים המתגוררים שם. זו מדינה ענייה למדי, מורכבת ומיוחדת מאוד כי היא נתונה עדיין במשטר קומוניסטי שרק בעשור האחרון החליט להפתח קצת יותר למערב, או יותר נכון לכסף שבא מבחוץ.

בתים יפים בלואנג

 

עדיין מדינה קומוניסטית
בלואנג פראבאנג הייתי מוכנה להשאר ולגור. אולי לא לנצח אבל לפחות תקופה. עד כדי כך היא מצאה חן בעיני. היא מ-ה-מ-מ-ת ביופיה ובשילוב הבלתי אפשרי בין קסם המזרח למנעמי הקולוניאליזם האירופאי. והנוף. היא חבוקה בין שני נהרות וסביבה הרים מג'ונגלים . והמקדשים. העיר העתיקה מלאה במקדשים ונזירים וצפייה בסיבוב השחר שלהם ברחובות העיר היא חובה!

זה היה המלון שלנו

שתיים

 

 

תגיעו הכי מהר שאתם יכולים, בגלל שיש לה שדה תעופה  בינלאומי קטן (וזה לא מובן מאליו בארץ הזו) לדעתי תוך שנתיים היא תתמלא בתיירים עשירים שרוצים לנפוש בוילות הבוטיק שלה ותהיה אופנתית מדי ויקרה מדי לטיילים. היא כבר קצת ככה.

השוק שלה מדהים. גם בתאילנד התקשתי לפעמים למצוא תוצרת חקלאית כל כך טרייה וקורנת. הכל נאסף ונקטף השכם בבוקר ומובא אל השוק שעובד עד שעות הצהריים המוקדמות. הכל מגודל בחלקות קטנות ביתיות של הכפריים. זו לא סחורה של חקלאות מודרנית, זה לא הכמויות המטורפות. כל רוכלת פורשת את אוסף גידוליה: חופן צ'ילי, כמה ליימים, ערמת חצילונים וכד'.

 

ועוד באסטה

 

ענפים ושורשים לבישול

מה יתאים לתרנגול שלי?

האוכל בלאוס טעים, דומה למדי לאוכל האיסאני – מחוז צפון מזרחי בתאילנד, אבל בעיני לא מדהים כמו האוכל התאילנדי. הכל דומה לתאילנד, גם הלאוטים עצמם… אבל שונה. אני חשבתי שחסרה שם השמחה הטבעית שיש לתאילנדים וזה מתבטא גם באוכל.

אז מה אכלנו שם? כמובן שהרבה אוכל לאוטי, מצאנו לנו את ה"סבתא" הקבועה בדוכן הלילה שלה שחזרנו אליה בקביעות, אבל בבקרים ובצהריים התענגנו על מבחר המאפים הצרפתיים בבתי הקפה הפזורים בה לרוב. בעיקר אהבנו את la benetton שיש לה סניף מומלץ גם בויאנטיאן. אכלנו הרבה קרואסונים ושות' וגם כריכים מלחמים נהדרים שהם אופים במקום. טארטן למשל, הוא סנדביץ פתוח שבבסיסו לחם מחמצת משובח ועליו ערימה של כל מיני דברים טובים. אחד שטעמנו כלל מריחת חרדל גרגרים, פרוסות תפו"א מבושל, רוטב בשמל סמיך ומעל פירורי בייקון מטוגן ופריך. בצד הוגש סלט קטן של עלים ירוקים בויניגרט צרפתי קלאסי.
בימים אלו של כל ארוחות החג הכבדות זו יכולה להיות אפשרות נוחה לנשנוש קל פלוס ניצול שאריות: כמו חתיכת סלמון אפויה או עוד כמה פרוסות שנותרו משוק הטלה של ערב החג ובטח ובטח הירקות הקלויים שנותרו ביחד עם גבינת עיזים טובה, לצמחונים שביננו.

קמתם בבוקר וליד הקפה אתם רוצים משהו חגיגי, נמאס מהערגליות, הבטחתם לעצמכם שהשנה תשתדלו יותר (לא?) והנה נשארו לכם  תפוחי עץ לא מנוצלים מראש השנה… מה דעתכם תוך חצי שעה להתפנק עם נעלי בית ותפוחים?  בקלות תוכלו להכין שוסון או פום, מאפה בוקר שדומה למאפים של לאוס. קלאסיקה צרפתית. הם קרויים כך בחיבה בגלל צורת החצי עיגול שלהם שמזכירה נעל בית. כל שאתם צריכים הוא :

Chausson aux pommes  – לשני מאפים יפים

  • בצק עלים מופשר (עדיף כמובן עם חמאה) וגם בצק פילאס ישמח להשתתף אם רוצים
  • 4 תפוחי עץ מכל סוג שהוא, קלופים, ללא ליבה וחתוכים לקוביות בינוניות
  • קינמון לפי הטעם
  • 30 גרם חמאה
  • שתי כפות סוכר
  • ביצה טרופה להברשה

ממיסים את החמאה בסיר קטן ומוסיפים את התפוחים והסוכר. מכסים ומבשלים על אש בינונית כחמש דקות עד שהקוביות מתרככות למחצה. מסירים את המכסה ונותנים לכל הנוזלים להתאדות ולתפוחים להתקרמל קצת. מוסיפים את הקינמון ומערבבים בזהירות כדי לא למעוך את הקוביות. מצננים לחלוטין.

פורסים את הבצק המופשר וחותכים שני מלבנים, בתחתיתו של כל מלבן מניחים כמות נאה של תפוחים ומקפלים מעליו את שאר המלבן. מהדקים שוליים ובעזרת סכין "מספרים" את הריבוע שנוצר לצורת חצי עיגול. מורחים בביצה טרופה, חורצים ממש בעדינות כמה פסי קישוט או רק קו מתאר אחד מסביב למאפה (ואפשר לפזר סוכר דמררה מלמעלה). אופים ב-200 מעלות כעשר דקות, מורידים טמפ' ל-180 ואופים עוד חמש-עשר דקות לצבע זהוב עמוק.

לימים טובים שיהיו

מודעות פרסומת

5 מחשבות על “הדרך ללואנג פראבאנג

    1. אופסס.. מתה על רכבות הרים אבל זה באמת היה פתלתל מדי. אולי? יש פוסטים שהכל נופל לי למקום מאיזו השראה עליונה ויש כאלו שאני קצת מסתבכת בהרכבה… לו רק היה לי עורך :-)… אין גבול לפינוק…
      לקחתי את זה כהא(ע)רה ושייפתי למשהו. לא חייבים הכל ביחד,נכון? אתה חושב שיש לזה זרימה אחרת עכשיו?

      1. אופסס… אני התכוונתי במובן הטוב של המילה. בעיקר כי החלום (היה באמת?) מתואר באופן מאוד ממשי, ויוצר אפקט מותח ועוצר נשימה. ובכלל, חרדת מלחמה ואוכל תמיד הולכים טוב ביחד.

        1. א-ו-פ-סס וגלידה כי זאת פעם שלישית. ואחרונה! התיישב לי על סימן שאלה פנימי וסבבה שכך הסתדר. תודה על המחמאות 😉 בטח שחלום אמיתי, טרי טרי מלפני חמישה לילות. מקווה שנשתמע בקרוב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s