מרענן לקיץ 3

אפשר לשמוע את הקולות שלנו, ילדים של שנות השבעים משחקים מחבואים בחצר מתחת לבלוק, כשנועצים שיניים בפלח צונן של אבטיח גרעינים. הריח מעלה זיכרון, המתיקות העמוקה שבעסיס הניגר על הסנטר וכמובן הגרעינים שאי אפשר להפסיק לפצח. קשה לבודד את הבשר הלבן של הגרעין, הכל נלעס עם הקליפה, אבל אי אפשר להפסיק. הבנות המפונקות שלנו מתלוננות על שניים וחצי גרעינים אנמיים ששרדו באבטיח רגיל אז לטעום אבטיח מלא מכשולים שכזה נראה להן מוגזם, אבל הן זללו אותו עד תום בעזרת סבא וסבתא.

עכשיו הם נדירים האבטיחים האלו. קיבלנו אחד מתנה מנדב, תלמיד של נועם, שחוץ מלטפל עובד גם בגד"ש (גידולי שדה) של קיבוץ דפנה. הם מגדלים אותם בשביל הגרעינים בעצם, אבל האב טיפוס שלנו הראה שהוא לא רק בית חרושת לגרעינים, הוא גם מתוק אמיתי.

אם מישהו מוצא איפושהו גם אחד עם גרעינים שחורים, מוכנה להחלפות..

מודעות פרסומת

7 מחשבות על “מרענן לקיץ 3

  1. יפה. קראתי את הפוסט שלך ונזכרתי איך עד העלייה ארצה, בגיל 9, חייתי בעיירה קטנה באוקראינה (מדובר השנות השמונים) ופירות הדר היו שם מציאה של אחת לשנה, וגם עלו הון תועפות. אחד מזכרונות הילדות העזים ביותר שלי הוא הזמן הזה בשנה בו אבא שלי היה מביא מנדרינות מהשוק. ידעתי שמה שיש זה מה שיש, ולא ציפיתי לשידורים חוזרים, ולכן הייתי מושך את העונג שבאכילה שלהן כמה שיכולתי – מקלף את הלבן מכל פלח כדי לא לקלקל את הטעם המתוק עם המרירות, ואוכל הכי לאט שאפשר, ממש חוויה מדיטטיבית זאת הייתה.

    1. וואו, זה קצת דומה לטקס שהיה לנו כשההורים שלי היו קונים פעם בשנתיים אגוז קוקוס… הפיצוח הדרמטי עם הפטיש והניסיון לאסוף את כל המים שבפנים, הקילוף, החיתוך ואז הקופסה עם פיסות הקוקוס שצפו להן במים במקרר, ועוד פעם להתגנב לקחת חתיכה ולכרסם אותה שעה. היום הכל כל כך מושג, קשה לי לדמיין שהבנות שלי יחשקו באיזה דבר מאכל נכסף ואקזוטי ככל שיהיה ויחכו שנים כדי לאכלו. הלכה הרומנטיקה.
      ודרך אגב, תמיד אהבתי לאכול דווקא את הקליפה הלבנה המרירה 🙂

  2. אז אני אמשיך מהמקום שהפסקתי; גיליתי את טעם האבטיח רק בשנות העשרה לחיי. עד אז לא ממש אהבתי את הפרי המימי. לימים כמות הגרעינים השחורים שאמו של המיתולוגי שמרה, ייבשה, המליחה וקלתה בתנור, איפשרה להעביר את הקיץ בפיצוח ממכר ואינסופי של גרעיני אבטיח…

    1. חשבתי שהחום גרם לך לחסוך במילים… עכשיו יש בזה היגיון 🙂
      כל קיץ אני מחליטה מחדש שאבטיח זה הפרי שאני הכי אוהבת ואת הגרעינים אני מעדיפה רטובים ישר מהפרי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s