בשוק של קרית שמונה ביום חמישי מחכים ארגזים על ארגזים של פירות קיץ. משמשים סמוקי לחיים, שזיפים ריחניים, אפרסקים, נקטרינות וכמובן ערמות של דובדבנים. אפילו אגסי בוסר ותפוחי ענה בוסר מיהרו משום מה להתייצב, קטנים וירוקים. כל תנובת הגליל מוצגת לראווה, פרי עמל של שנה שנקטף ונשלח לקרור או לשוק. באביב נצבעו חלקות שלמות ביופי מרהיב של וורוד או לבן והרי ידוע שלמשפחת הורדניים, אליה משתייכים כל הפירות האלו המכונים בעגה החקלאית נשירים, יש את הפרחים הכי יפים וענוגים. כשהמטע מתמזג עם החרמון המושלג ברקע אפשר לדמיין שאנחנו ביפן. ואז מגיע סופסוף הקיץ וכל המטעים מתמלאים תכונת קוטפים וטרקטורים. עגלות עגלות מלאות תאילנדים יוצאות בבוקר מהמושבה וחוזרות עמוסות בכתום או בורדו אל בית האריזה. יצא לי להתעורר לפעמים בארבע בבוקר וכבר לשמוע את נהמת המרססים במטעי מטולה מתערבבת עם קריאת המואזין מהכפר השכן. זה כנראה כל כך מפחיד את הפירות שעוד לא יצא לי לטעום פרי מקומי ממש טעים. כל הערמות המבטיחות האלו בשוק נטעמות בסופו של דבר די בינוני. צריך הרבה מזל כדי ליפול על פרי באמת בשל ומלא עסיס וטעם. ואיזה מזל שיש לנו.
למירב ומיכאל, חברים שלנו מיסוד המעלה, יש בוסתן קסום. בבוסתן הזה גדלים בשלווה ובנחת עצי פרי שמניבים פירות מתוקים כמו האהבה שנותנים להם.
שנים לפני שהבוסתן ניטע מיכאל חלם אותו. הוא אסף בקפידה גלעינים של פירות שהיו לו טעימים, וסימן לו בראש איפה ראה עצי פרי עתיקים בטבע, בטיולים הרבים שלו, ואח״כ השריש ענפים שלהם, וחקר את מוצא המינים של עצי המשתלות תוך העדפה ברורה לזנים מקומיים שלא עברו הנדסות ושיפורים. אפשר להגיד שכל העצים בבוסתן נולדו אצלם. הוא בהחלט עשה דוקטורט בנושא ואכן בנוסף לשלל עיסוקיו הוא גם בוסתנאי ואנשים עולים לרגל לתיבת נוח הגלילית שלו, אליה נקבצו ובאו העידית שבעצים, כדי לקבל השראה ויעוץ. אצל מירב ומיכאל העצים אוכלים רק קומפוסט ביתי ושותים במשורה, את הניצנים מדללים ביד ולא מרססים אותם כמובן. ברוררר שהם הכי טעימים בעולם!
כשאני לא מצטרפת לביקורים אצלם, מירב שולחת עם האיש תיבת אוצרות . התיבה היא קולאז׳ מהמם של פרוסות פרי מיובשות בתנור מיוחד שעובד בטמפרטורה נורא נמוכה כך נשמרים הערכים התזונתיים של הפרי, בתנור כזה משתמשים בraw food מי ששמע. אנחנו מתגודדים סביבה עד חיסול מוחלט ועד מחשבות זדוניות לשלוח את האיש בלעדי בכל שבוע.
הביקור בבוסתן שלהם פותח לנו בכל פעם דלת קסמים לעולם של פעם, לחקלאות העתיקה, לקסם הבריאה. אני יוצאת משם תמיד שמחה עם הרגשה שהשמש בבטן שלי.
עם כל פירות הקיץ מסביב חייבים להכין עוגות. אז ניסיתי את טארט הדובדבנים ואגוזי לוז שמצאתי בספר ביסים : יש קלתית שאופים באפיה עיוורת ( אופים קודם עם משקולת ואחכ בלי, עד שהבצק אפוי כמעט לגמרי ורק אז ממלאים ואופים שוב) יש שוקולד שמפזרים על התחתית ( אני ויתרתי ) על זה מורחים קרם עשוי אגוזי לוז, חמאה, ביצים, קצת קורנפלור וסוכר ועל הכל מסדרים דובדבנים. הטארט יפיפה וטעים רק שבאופן אישי אני חושבת שהדובדבנים נהנים יותר עם קרם שקדים.
דווקא העוגה שחוסלה הכי מהר בינתיים היתה עוגת שאריות שאילתרתי. נשאר לי גוש בצק פריך מתוק במקרר אז גררתי אותו לתוך תבנית, פטנט שלמדתי מחני פרבר ז״ל,
עליו מרחתי ריבת משמש ביתית, כמובן שאפשר קנויה רק שתהיה איכותית. לפני שקופצים לריבות הצרפתיות ושוויצריות כדאי לבדוק את אלו שמגיעות מבולגריה או תורכיה או גרמניה, הן בדרך כלל זולות יותר ולא פחות טובות, רק להקפיד שתכולת הפרי גבוהה ( 50% לפחות). על הריבה פיזרתי פרוסות של משמשים, בערך שמונה.
אופים במאה שמונים מעלות כ- 35 דקות, לפי איך שנראה. הבסיס צריך להראות אפוי והמשמשים מתחילים להתקרמל בקצוות.
מעלים טמפ׳ למאתיים מעלות.
ואז הקצפתי ארבעה חלבונים שנשארו ממשהו שעשיתי במהלך השבוע, עם ארבע כפות סוכר עד לקצף יציב וגמיש, מרחתי על העוגה
והכנסתי לתנור לעוד עשר דקות, עד שזהוב- שחום.
ביס ממנה לוקח לימים של פעם וממלא שמחה ואפילו שיר שנקרא ״סערה ״ נשמע בקלילות קייצית מופלאה
חוג הקוטב הצפוני 
אוי את אלופה!!! הכתיבה שלך מדהימה אותי כל פעם מחדש והתמונות יפיפיות! הטעמים והריחות יוצאים ממש מהתמונה , הריר נוזל ואני לא יכולה לחכות כבר לרגע….
כשמדמיינים פיסת גן עדן… העולם שאת מציגה לפנינו יפה ומעורר חושים, החחים רוחשים וגועשים באדמת הקוטב. מקסים!
התגלו חיים בכוכב אחר. בקרוב מכירת קרקעות
בא לי להתפנק אצלך בבית שבוע ולבד!!!!! הכל כל כך מעורר תיאבון והשראה…