בדרך אל החתולים

ירדנו השבוע למשימת חילוץ החתולים. זה היה ממש מבצע עוקץ: נסיעה לחרות, עצירה אצל קינן בחנות חיות להצטידות, נסיעה לבית הישן שלנו, פיתוי חתולים להיכנס לארגזי נשיאה, בכי רב (שלי) ויללות (שלי ושלהם) והופ צפונה לאיסוף גן – בית ספר.

בימי הזוהר שלנו היו לנו חמישה חתולי בית ועוד חמישה עשר בחצר, זה היה מקסים וקשה. במהלך השנים מתו ההורים המייסדים של השושלת הביתית וחתולי הגינה נפוצו ברובם לכל עבר. כשנסענו השארנו שלושה חתולי בית ושלוש חתולות גינה ועוד אולי שלושה חתולי שכונה מזדמנים, להשגחתה של המשפחה שהחליפה אותנו בבית והיתה נדיבה לקחת על עצמה את העול הזה לכמה חודשים. התנאים השתנו אבל לפחות האכילו אותם והיתה להם חצר מוגנת. יום אחרי שנחתנו נסענו לבקר אותם ואני התפרקתי שם לגמרי, כי אי אפשר היה להסביר להם שלא נטשתי אותם, שזה רק בינתיים, שעכשיו אני שוב הולכת אבל אחזור . השבוע הגיע הזמן לאקלם גם אותם פה.

את צ'ילי לא מצאנו. קראנו לה וחיכינו שם כמעט שעתיים אבל היא לא הופיעה, מה שהעציב אותי מאוד. אני חייבת להודות שהמחשבות עליהם העיבו עלי לרוב בטיול שלנו, הרגשתי שבגדתי בהם ובדיעבד אם הייתי מפזרת אותם לטיפול פרטני אצל משפחות מאמצות זה היה עדיף אבל אף אחד לא התנדב, כולנו יודעים שחתולים הם לא להיט… זאת אומרת הרוב, אלי משום מה הידיעה לא הגיעה.

למה אני כזאת? למה דווקא בחלקי נפל הנטל הזה להיות כל כך רגישה לחיות, עם תת נושא: חתולים? למה ברור לכולנו שאני היא האם- טיפוס לרווקה ( פה קצת התרשלתי..) המזדקנת ושובל חתוליה? ומה יש ללגלג על זה בעצם? מאיפה צצו הסטיגמות המגעילות האלו על נשים, על רווקות – עם שורוק בוו האחרונה , על חתולים?  וזה רק קצה של עוולות שיש בעולם מול דברים לכאורה חלשים או לא מובנים לאיזשהו רוב חזק יותר, גס יותר ובעיקר בור.

כמעט כולם שאלו: הם זכרו אתכם?  התשובה היא ברור! מה חשבתם לעצמכם? החתולים מכירים אותנו כבר 13 שנים, ואפילו אלו שהגיעו לפני שנה וחצי רצו אלינו והתלטפו באהבה. בני האדם לא נותנים דעתם על יצורי היקום האחרים, חיים צומחים או דוממים. אני לא רוחניקית אבל היה לי ברור מאז ומעולם שלכל דבר בעולם יש תודעה וידע משלו. וזה לא חייב להתבטא במדדי האינטליגנציה שבני האדם אוהבים להעריך בהם.

 יש כשבעה מיליארד בני אדם, בעוד שלמעלה ממיליון מינים שונים של חרקים מוכרים למדע, עם הערכה לעוד כמה מיליונים שעוד לא התגלו. מספיק שמכל מין יהיו רק 7000 חברים ובקלות עקפנו את בני האדם, ואלו רק החרקים. מה עם פרוקי הרגלים, העופות, הזוחלים, שאר היונקים? והצמחים? והפטריות?  תחשבו כמה אינפורמציה עוברת בין מיליארדי היצורים בעולם ואינה מובנית לנו…   אנחנו בעלי תבונה, ואנחנו חוקרים, ואנחנו ממציאים ויוצרים, ואנחנו שולטים. האמנם?

הם מאוד מהוססים. יום וחצי התחבאו בחדר שלנו, איזה התכרבלה מיד מתחת לשמיכות ונרדמה את שנת היופי שלה, מלך ברח אל החושך שמתחת למיטה.  לאט לאט הם מתחילים לחקור בחשדנות את שאר הבית בתמיכתן הצמודה והמחוייכת של הבנות. את צ'ילי אני מקווה שנמצא מתישהו ואולי נאסוף לפה בעתיד גם את עכברונת ופוניו, חתולות הגינה. נראה כמה התנגדות יפעיל האיש…לפעמים צריך להתאפק כדי לשמור על סטטוס קוו. ולאחרונה נוספו בקשות מרגשות לכלב אז בהחלט נראה.

יכול להיות שבשנה הבאה נשב על המרפסת ונספור חתולים,כלבים וציפורים נודדות. מה שבטוח שבשבילי, בכל מקום בו אהיה, זאת תמיד שנת החתול.

 

 

הם: "ומה נאכל לשבת?"

אני: "לה-קט"

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “בדרך אל החתולים

  1. אידית המהממת !! הכתיבה שלך , את , מרגשת, מצחיקה , מדוייקת, ויחד עם חווית המוזיקה שאת מצרפת בכל "פוסט" כזה פשוט כיף צרוף. כמה כשרון, וכמה כיף שאת חולקת אותו איתנו:) נהנתי לקרוא את כל הפוסטים בבלוג, לכל אחד התחברתי ולזה במיוחד… התגעגעתי אליך, והלוג בהחלט ממלא תפקיד שלך שהיה לי חסר , תענוג לקרוא אותך, לשמוע, ולראות את הצילומים המדהימים. כשרון כבר אמרתי ?!:)

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s